יחזקאל 29

1 בשנה העשרית בעשרי בשנים עשר לחדש--היה דבר יהוה אלי לאמר

In the tenthe yeer, in the tweluethe monethe, in the firste dai of the monethe, the word of the Lord was maad to me, and he seide,

2 בן אדם--שים פניך על פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל מצרים כלה

Thou, sone of man, sette thi face ayens Farao, king of Egipt; and thou schalt profesie of hym, and of al Egipt.

3 דבר ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני

Speke thou, and thou schalt seie, The Lord God seith these thingis, Lo! Y to thee, thou Farao, kyng of Egipt, thou grete dragoun, that liggist in the myddis of thi floodis, and seist, The flood is myn, and Y made mysilf.

4 ונתתי חחיים (חחים) בלחייך והדבקתי דגת יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל דגת יאריך בקשקשתיך תדבק

And Y schal sette a bridil in thi chekis, and Y schal glue the fischis of thi floodis to thi scalis; and Y schal drawe thee out of the myddis of thi floodis, and alle thi fischis schulen cleue to thi scalis.

5 ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאריך על פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ--לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה

And Y schal caste thee forth in to desert, and alle the fischis of thi flood; on the face of erthe thou schalt falle doun, thou schalt not be gaderid, nethir schalt be gaderid togidere; to the beestis of erthe, and to the volatilis of the eir Y yaf thee to be deuourid.

6 וידעו כל ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל

And alle the dwelleris of Egipt schulen knowe, that Y am the Lord. For that that thou were a staf of rehed to the hous of Israel, whanne thei token thee with hond,

7 בתפשם בך בכפך (בכף) תרוץ ובקעת להם כל כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל מתנים

and thou were brokun, and to-rentist ech schuldre of hem, and whanne thei restiden on thee, thou were maad lesse, and thou hast discoumfortid alle the reynes of hem;

8 לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה

therfor the Lord God seith these thingis, Lo! Y schal bringe a swerd on thee, and Y schal sle of thee man and beeste;

9 והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה וידעו כי אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי

and the lond of Egipt schal be in to desert, and in to wildirnesse, and thei schulen wite, that Y am the Lord. For that that thou seidist, The flood is myn, and Y made it, therfor lo!

10 לכן הנני אליך ואל יאריך ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד גבול כוש

Y to thee, and to thi floodis. And Y schal yyue `in to wildirnesses the lond of Egipt distried bi swerd, fro the tour of Sienes til to the termes of Ethiopie.

11 לא תעבר בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר בה ולא תשב ארבעים שנה

The foot of man schal not passe bi it, nether the foot of beeste schal go in it, and it schal not be enhabitid in fourti yeer.

12 ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את מצרים בגוים וזריתים בארצות

And Y schal yyue the lond of Egipt forsakun, in the myddis of londis forsakun, and the citees therof in the myddis of a citee distried, and tho schulen be desolat bi fourti yeer. And Y schal scatere Egipcians in to naciouns, and Y schal wyndewe hem in to londis.

13 כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה

For the Lord God seith these thingis, After the ende of fourti yeer Y schal gadere togidere Egipt fro puplis, among whiche thei weren scaterid;

14 ושבתי את שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה

and Y schal bringe ayen the caitifte of Egipte. And Y schal sette hem in the lond of Phatures, in the lond of her birthe; and thei schulen be there in to a meke rewme,

15 מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים--לבלתי רדות בגוים

and among othere rewmes it schal be most low, and it schal no more be reisid ouer naciouns. And Y schal make hem lesse, that thei regne not on hethene men;

16 ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה

and thei schulen no more be to the hous of Israel in trist, techinge wickidnesse, that thei fle, and sue hem; and thei schulen knowe, that Y am the Lord God.

17 ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר

And it was don in the seuene and twentithe yeer, in the firste monethe, in the firste dai of the monethe, the word of the Lord was maad to me,

18 בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדולה אל צר--כל ראש מקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצר על העבדה אשר עבד עליה

and he seide, Thou, sone of man, Nabugodonosor, kyng of Babiloyne, made his oost to serue bi greet seruyce ayens Tire; ech heed was maad ballid, and ech schuldir was maad bare of heer, and meede was not yoldun of Tire to hym, nether to his oost, for the seruyce bi which he seruede to me ayens it.

19 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו

Therfor the Lord God seith these thingis, Lo! Y schal yyue Nabugodonosor, kyng of Babiloyne, in the lond of Egipt, and he schal take the multitude therof; and he schal take in preye the clothis therof, and he schal rauysche the spuylis therof, and meede schal be to his oost,

20 פעלתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה

and to the werk for which he seruyde to me ayens it; and Y yaf the lond of Egipt to hym, for that that he trauelide to me, seith the Lord God.

21 ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני יהוה

In that dai an horn of the hous of Israel schal come forth, and Y schal yyue to thee an open mouth in the myddis of hem; and thei schulen wite, that Y am the Lord.