ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 1 |
בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני--מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים | 2 |
הנה חכם אתה מדנאל (מדניאל) כל סתום לא עממוך | 3 |
בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך | 4 |
ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך | 5 |
לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים | 6 |
לכן הנני מביא עליך זרים--עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך | 7 |
לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים | 8 |
האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך | 9 |
מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה | 10 |
ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 11 |
בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי | 12 |
בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו | 13 |
את כרוב--ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית--בתוך אבני אש התהלכת | 14 |
תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך | 15 |
ברב רכלתך מלו תוכך חמס--ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש | 16 |
גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך--לראוה בך | 17 |
מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך | 18 |
כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם | 19 |
ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 20 |
בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה | 21 |
ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים--ונקדשתי בה | 22 |
ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה | 23 |
ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה | 24 |
כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב | 25 |
וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם--וידעו כי אני יהוה אלהיהם | 26 |