ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר | 1 |
בן אדם כתוב (כתב) לך את שם היום--את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה | 2 |
ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים | 3 |
אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא | 4 |
מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה | 5 |
לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל | 6 |
כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר | 7 |
להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע--לבלתי הכסות | 8 |
לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה | 9 |
הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו | 10 |
והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה--תתם חלאתה | 11 |
תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה | 12 |
בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת--מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך | 13 |
אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה | 14 |
ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 15 |
בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך | 16 |
האנק דם מתים אבל לא תעשה--פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל | 17 |
ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי | 18 |
ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה | 19 |
ואמר אליהם דבר יהוה--היה אלי לאמר | 20 |
אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו | 21 |
ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו | 22 |
ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם--לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו | 23 |
והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבואה--וידעתם כי אני אדני יהוה | 24 |
ואתה בן אדם--הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם | 25 |
ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים | 26 |
ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה | 27 |