יחזקאל 24

1 ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר

Again, in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, the word of the LORD came to me, saying,

2 בן אדם כתוב (כתב) לך את שם היום--את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה

"Son of man, write the name of the day, even of this same day: the king of Babylon drew close to Jerusalem this same day.

3 ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים

Utter a parable to the rebellious house, and tell them, 'Thus says the LORD, "Set on the caldron, set it on, and also pour water into it:

4 אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא

gather its pieces into it, even every good piece, the thigh, and the shoulder; fill it with the choice bones.

5 מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה

Take the choice of the flock, and also a pile of wood for the bones under the caldron; make it boil well; yes, let its bones be boiled in its midst."'

6 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל

"Therefore thus says the LORD: 'Woe to the bloody city, to the caldron whose rust is in it, and whose rust is not gone out of it. Take out of it piece after piece; No lot is fallen on it.

7 כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר

For her blood is in the midst of her; she set it on the bare rock; she didn't pour it on the ground, to cover it with dust.

8 להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע--לבלתי הכסות

That it may cause wrath to come up to take vengeance, I have set her blood on the bare rock, that it should not be covered.'

9 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה

"Therefore thus says the LORD: 'Woe to the bloody city. I also will make the pile great.

10 הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו

Pile on the wood, make the fire hot, boil the meat well, and mix in the spices, and let the bones be burned up.

11 והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה--תתם חלאתה

Then set it empty on its coals, that it may be hot, and its bronze may burn, and that its filthiness may be molten in it, that its rust may be consumed.

12 תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה

She has wearied herself with toil; yet her great rust doesn't go forth out of her; her rust doesn't go forth by fire.

13 בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת--מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך

In your filthiness is lewdness: because I have cleansed you and you weren't cleansed, you shall not be cleansed from your filthiness any more, until I have caused my wrath toward you to rest.

14 אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה

I, the LORD, have spoken it: it shall happen, and I will do it: I will not go back, neither will I spare, neither will I repent; according to your ways and according to your deeds I will judge you,' says the LORD."

15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר

Also the word of the LORD came to me, saying,

16 בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך

"Son of man, look, I will take away from you the desire of your eyes with a stroke: yet you shall neither mourn nor weep, neither shall your tears run down.

17 האנק דם מתים אבל לא תעשה--פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל

Sigh, but not aloud, make no mourning for the dead; bind your headdress on you, and put your shoes on your feet, and do not cover your lips, and do not eat men's bread."

18 ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי

So I spoke to the people in the morning; and at even my wife died; and I did in the morning as I was commanded.

19 ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה

The people said to me, "Won't you tell us what these things are to us, that you do so?"

20 ואמר אליהם דבר יהוה--היה אלי לאמר

Then I said to them, "The word of the LORD came to me, saying,

21 אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו

'Speak to the house of Israel, "Thus says the LORD: Look, I will profane my sanctuary, the pride of your power, the desire of your eyes, and that which your soul pities; and your sons and your daughters whom you have left behind shall fall by the sword.

22 ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו

You shall do as I have done: you shall not cover your lips, nor eat the bread of men.

23 ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם--לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו

Your turbans shall be on your heads, and your shoes on your feet: you shall not mourn nor weep; but you shall pine away in your iniquities, and moan one toward another.

24 והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבואה--וידעתם כי אני אדני יהוה

Thus Ezekiel shall be a sign to you; according to all that he has done, you will do. When this comes, then you will know that I am the LORD."'"

25 ואתה בן אדם--הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם

"You, son of man, shall it not be in the day when I take from them their strength, the joy of their glory, the desire of their eyes, and that whereupon they set their heart, their sons and their daughters,

26 ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים

that in that day he who escapes shall come to you, to cause you to hear it with your ears?

27 ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה

In that day your mouth will be opened to him who has escaped, and you shall speak, and be no more mute: so you will be a sign to them; and they shall know that I am the LORD."