יחזקאל 24

1 ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר

And in the ninth year, in the tenth month, on the tenth of the month, the word of Jehovah came unto me, saying,

2 בן אדם כתוב (כתב) לך את שם היום--את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה

Son of man, write thee the name of the day, of this selfsame day: on this selfsame day the king of Babylon draws near to Jerusalem.

3 ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים

And propose a parable unto the rebellious house, and say unto them, Thus saith the Lord Jehovah: Set on the pot, set [it] on, and also pour water into it.

4 אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא

Gather the pieces thereof into it, every good piece, the thigh and the shoulder; fill [it] with the choice bones:

5 מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה

take the choice of the flock; and also [put] a pile of wood under it, for the bones; make it boil well, and let the bones of it seethe therein.

6 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל

Therefore thus saith the Lord Jehovah: Woe to the bloody city, to the pot whose rust is therein, and whose rust is not gone out of it! Bring it out piece by piece; let no lot fall upon it:

7 כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר

for her blood is in the midst of her; she set it upon the bare rock; she poured it not upon the ground, to cover it with dust.

8 להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע--לבלתי הכסות

That it might cause fury to come up to execute vengeance, I have set her blood upon the bare rock, that it should not be covered.

9 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה

Therefore thus saith the Lord Jehovah: Woe to the bloody city! I also will make the pile great.

10 הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו

Heap on the wood, kindle the fire, boil thoroughly the flesh, and spice it well, and let the bones be burned.

11 והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה--תתם חלאתה

Then set it empty upon its coals, that it may be hot, and the brass of it may burn, and that its filthiness may be molten in it, [and] that its rust may be consumed.

12 תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה

She hath exhausted [her] labours, yet her great rust goeth not forth out of her: let her rust be in the fire.

13 בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת--מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך

In thy filthiness is lewdness, for I have purged thee, and thou art not pure. Thou shalt no more be purged from thy filthiness, till I have satisfied my fury upon thee.

14 אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה

I Jehovah have spoken [it]: it shall come to pass, and I will do it; I will not go back, neither will I spare, nor will I repent. According to thy ways, and according to thy doings, shall they judge thee, saith the Lord Jehovah.

15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר

And the word of Jehovah came unto me, saying,

16 בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך

Son of man, behold, I take away from thee the desire of thine eyes with a stroke; yet thou shalt not mourn nor weep, neither shall thy tears run down.

17 האנק דם מתים אבל לא תעשה--פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל

Sigh in silence, make no mourning for the dead; bind thy turban upon thee, and put thy sandals upon thy feet, and cover not the beard, and eat not the bread of men.

18 ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי

— And I spoke unto the people in the morning; and at even my wife died. And I did in the morning as I was commanded.

19 ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה

And the people said unto me, Wilt thou not tell us what these things are to us, which thou doest?

20 ואמר אליהם דבר יהוה--היה אלי לאמר

And I said to them, The word of Jehovah came unto me, saying,

21 אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו

Say unto the house of Israel, Thus saith the Lord Jehovah: Behold, I will profane my sanctuary, the pride of your strength, the desire of your eyes, and your soul's longing; and your sons and your daughters whom ye have left behind shall fall by the sword.

22 ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו

And ye shall do as I have done: ye shall not cover the beard, neither eat the bread of men;

23 ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם--לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו

and your turbans shall be upon your heads, and your sandals upon your feet: ye shall not mourn nor weep; but ye shall waste away in your iniquities and moan one toward another.

24 והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבואה--וידעתם כי אני אדני יהוה

Thus Ezekiel shall be unto you a sign; according to all that he hath done shall ye do: when it cometh, then ye shall know that I [am] the Lord Jehovah.

25 ואתה בן אדם--הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם

And thou, son of man, shall it not be in the day when I take from them their strength, the joy of their glory, the desire of their eyes, and that whereunto they lift up their soul, their sons and their daughters,

26 ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים

that in that day he that escapeth shall come unto thee, to cause [thine] ears to hear [it]?

27 ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה

In that day shall thy mouth be opened to him that is escaped, and thou shalt speak, and be no more dumb. So shalt thou be a sign unto them; and they shall know that I [am] Jehovah.