יחזקאל 24

1 ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר

And the word of the Lord came to me, in the ninth year, in the tenth month, on the tenth [day] of the month, saying,

2 בן אדם כתוב (כתב) לך את שם היום--את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה

Son of man, write for yourself daily from this day, on which the king of Babylon set himself against Jerusalem, [even] from this day.

3 ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים

And speak a parable to the provoking house, and you shall say to them, Thus says the Lord; Set on the cauldron, and pour water into it:

4 אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא

and put the pieces into it, every prime piece, the leg and shoulder taken off from the bones,

5 מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה

[which are] taken from choice cattle, and burn the bones under them: her bones are boiled and cooked in the midst of her.

6 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל

Therefore thus says the Lord; O bloody city, the cauldron in which there is scum, and the scum has not gone out of, she has brought it forth piece by piece, no lot has fallen upon it.

7 כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר

For her blood is in the midst of her; I have set it upon a smooth rock: I have not poured it out upon the earth, so that the earth should cover it;

8 להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע--לבלתי הכסות

that my wrath should come up for complete vengeance to be taken: I set her blood upon a smooth rock, so as not to cover it.

9 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה

Therefore thus says the Lord, I will also make the firebrand great,

10 הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו

and I will multiply the wood, and kindle the fire, that the flesh may be consumed, and the liquor boiled away;

11 והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה--תתם חלאתה

and that [it] may stand upon the coals, that her brass may be thoroughly heated, and be melted in the midst of her filthiness, and her scum may be consumed,

12 תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה

and her abundant scum may not come forth of her.

13 בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת--מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך

Her scum shall become shameful, because you did defile yourself: and what if you shall be purged no more until I have accomplished my wrath?

14 אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה

I the Lord have spoken; and it shall come, and I will do [it]; I will not delay, neither will I have any mercy: I will judge you, says the Lord, according to your ways, and according to your devices: therefore will I judge you according to your bloodshed, and according to your devices will I judge you, you unclean, notorious, and abundantly provoking one.

15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר

And the word of the Lord came to me, saying,

16 בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך

Son of man, behold I take from you the desire of your eyes by violence: you shall not lament, neither shall you weep.

17 האנק דם מתים אבל לא תעשה--פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל

You shall groan for blood, and have mourning upon your loins; your hair shall not be braided upon you, and your sandals [shall be] on your feet; you shall in no wise be comforted by their lips, and you shall not eat the bread of men.

18 ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי

And I spoke to the people in the morning, as he commanded me in the evening, and I did in the morning as it was commanded me.

19 ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה

And the people said to me, Will you not tell us what these things are that you do?

20 ואמר אליהם דבר יהוה--היה אלי לאמר

Then I said to them, The word of the Lord came to me, saying,

21 אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו

Say to the house of Israel, Thus says the Lord; Behold, I [will] profane my sanctuary, the boast of your strength, the desire of your eyes, and for which your souls are concerned; and your sons and your daughters, whom you have left, shall fall by the sword.

22 ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו

And you shall do as I have done: you shall not be comforted at their mouth, and you shall not eat the bread of men.

23 ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם--לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו

And your hair [shall be] upon your head, and your shoes on your feet: neither shall you at all lament or weep; but you shall pine away in your iniquities, and shall comfort every one his brother.

24 והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבואה--וידעתם כי אני אדני יהוה

And Jezekiel shall be for a sign to you: according to all that I have done shall you do, when these things shall come; and you shall know that I am the Lord.

25 ואתה בן אדם--הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם

And you, son of man, [shall it] not [be] in the day when I take their strength from them, the pride of their boasting, the desires of their eyes, and the pride of their soul, their sons and their daughters,

26 ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים

that in that day he that escapes shall come to you, to tell [it] you in your ears?

27 ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה

In that day your mouth shall be opened to him that escapes; you shall speak, and shall be no longer dumb: and you shall be for a sign to them, and they shall know that I am the Lord.