יחזקאל 19

1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל

Et toi, élève une complainte sur les princes d’Israël,

2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה

et dis: Qu’était ta mère? Une lionne couchée parmi les lions, élevant ses petits au milieu des lionceaux.

3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל

Et elle éleva un de ses petits; il devint un jeune lion et apprit à déchirer la proie; il dévora des hommes.

4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים

Et les nations entendirent parler de lui; il fut pris dans leur fosse, et on le mena avec un anneau à ses narines dans le pays d’Égypte.

5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו

Et quand elle vit qu’elle avait attendu [et] que son espoir avait péri, elle prit un [autre] de ses petits, [et] en fit un jeune lion;

6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל

il marcha au milieu des lions, il devint un jeune lion et apprit à déchirer la proie; il dévora des hommes.

7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו

Il connut leurs palais [désolés], et dévasta leurs villes, et le pays et tout ce qu’il contenait fut désolé par la voix de son rugissement.

8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש

Alors, de [toutes] les provinces, les nations d’alentour se rangèrent contre lui, et étendirent sur lui leur filet: il fut pris dans leur fosse.

9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל

Et elles le mirent dans une cage, avec un anneau à ses narines, et le menèrent au roi de Babylone; elles le menèrent dans une forteresse, afin que sa voix ne soit plus entendue sur les montagnes d’Israël.

10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים

Ta mère était comme une vigne, plantée près des eaux dans ton repos; elle était féconde et chargée de branches à cause des grandes eaux.

11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו

Et elle avait des rameaux robustes pour des sceptres de dominateurs, et elle s’élevait haut au milieu de branches touffues, et elle était apparente par sa hauteur, par la multitude de ses rameaux.

12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו

Mais elle fut arrachée avec fureur, jetée par terre, et le vent d’orient fit sécher son fruit; ses rameaux robustes ont été brisés et desséchés, le feu les a consumés.

13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא

Et maintenant elle est plantée dans le désert, dans une terre sèche et aride.

14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה

Et un feu est sorti d’un rameau de ses branches [et] a consumé son fruit, et il n’y a pas en elle de rameau robuste, de sceptre pour dominer. C’est là une complainte, et ce sera une complainte.