יחזקאל 19

1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל

And thou, lift up a lamentation unto princes of Israel,

2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה

and thou hast said: What [is] thy mother? — a lioness, Among lions she hath crouched down, In the midst of young lions she hath multiplied her whelps.

3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל

And she bringeth up one of her whelps, A young lion it hath been, And it learneth to tear prey, man it hath devoured.

4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים

And hear of it do nations, In their pit it hath been caught, And they bring it in with chains unto the land of Egypt.

5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו

And she seeth, that stayed — perished hath her hope, And she taketh one of her whelps, A young lion she hath made it.

6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל

And it goeth up and down in the midst of lions, A young lion it hath been, And it learneth to tear prey, man it hath devoured.

7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו

And it knoweth his forsaken habitations, And their cities it hath laid waste, And desolate is the land and its fulness, Because of the voice of his roaring.

8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש

And set against it do nations Round about from the provinces. And they spread out for it their net, In their pit it hath been caught.

9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל

And they put it in prison — in chains, And they bring it unto the king of Babylon, They bring it in unto bulwarks, So that its voice is not heard any more On mountains of Israel.

10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים

Thy mother [is] as a vine in thy blood by waters planted, Fruitful and full of boughs it hath been, Because of many waters.

11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו

And it hath strong rods for sceptres of rulers, And high is its stature above thick branches, And it appeareth in its height In the multitude of its thin shoots.

12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו

And it is plucked up in fury, To the earth it hath been cast, And the east wind hath dried up its fruit, Broken and withered hath been the rod of its strength, Fire hath consumed it.

13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא

And now — it is planted in a wilderness, In a land dry and thirsty.

14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה

And go forth doth fire from a rod of its boughs, Its fruit it hath devoured, And it hath no rod of strength — a sceptre to rule, Lamentation it [is] — and it is for a lamentation!'