שמות 1

1 ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו

These are the names of the sons of Israel who went to Egypt with Jacob, each with his family:

2 ראובן שמעון לוי ויהודה

Reuben, Simeon, Levi, and Judah;

3 יששכר זבולן ובנימן

Issachar, Zebulun, and Benjamin;

4 דן ונפתלי גד ואשר

Dan and Naphtali; Gad and Asher.

5 ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב--שבעים נפש ויוסף היה במצרים

The descendants of Jacob numbered seventy in all, including Joseph, who was already in Egypt.

6 וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא

Now Joseph and all his brothers and all that generation died,

7 ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאד מאד ותמלא הארץ אתם

but the Israelites were fruitful and increased rapidly; they multiplied and became exceedingly numerous, so that the land was filled with them.

8 ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף

Then a new king, who did not know Joseph, came to power in Egypt.

9 ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל--רב ועצום ממנו

“Look,” he said to his people, “the Israelites have become too numerous and too powerful for us.

10 הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ

Come, let us deal shrewdly with them, or they will increase even more; and if a war breaks out, they may join our enemies, fight against us, and leave the country.”

11 וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה--את פתם ואת רעמסס

So the Egyptians appointed taskmasters over the Israelites to oppress them with forced labor. As a result, they built Pithom and Rameses as store cities for Pharaoh.

12 וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל

But the more they were oppressed, the more they multiplied and flourished; so the Egyptians came to dread the Israelites.

13 ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך

They worked the Israelites ruthlessly

14 וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה--את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך

and made their lives bitter with hard labor in brick and mortar, and with all kinds of work in the fields. Every service they imposed was harsh.

15 ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה

Then the king of Egypt said to the Hebrew midwives, whose names were Shiphrah and Puah,

16 ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה

“When you help the Hebrew women give birth, observe them on the birthstools. If the child is a son, kill him; but if it is a daughter, let her live.”

17 ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים

The midwives, however, feared God and did not do as the king of Egypt had instructed; they let the boys live.

18 ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים

So the king of Egypt summoned the midwives and asked them, “Why have you done this? Why have you let the boys live?”

19 ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו

The midwives answered Pharaoh, “The Hebrew women are not like the Egyptian women, for they are vigorous and give birth before a midwife arrives.”

20 וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד

So God was good to the midwives, and the people multiplied and became even more numerous.

21 ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים

And because the midwives feared God, He gave them families of their own.

22 ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון

Then Pharaoh commanded all his people: “Every son born to the Hebrews you must throw into the Nile, but every daughter you may allow to live.”