שמות 5

1 ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר

Et après cela parurent Moïse et Aaron, et ils dirent à Pharaon: Ainsi parle l'Éternel, Dieu d'Israël: Laisse mon peuple aller célébrer une fête en mon honneur au désert.

2 ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח

Et Pharaon dit: Qui est l'Éternel pour que j'obéisse à sa voix en laissant partir Israël? Je ne connais point l'Éternel et ne laisserai pas non plus partir Israël.

3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו--פן יפגענו בדבר או בחרב

Et ils dirent: Le Dieu des Hébreux nous est apparu, permets-nous donc de nous avancer à trois jours de marche dans le désert, et d'offrir un sacrifice à l'Éternel, notre Dieu, afin qu'il ne nous assaille pas avec la peste ou avec l'épée.

4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם

Et le roi d'Egypte leur dit: Pourquoi, Moïse et Aaron, voulez-vous distraire le peuple de ses travaux? Allez à vos corvées!

5 ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם

Et Pharaon dit: Voici, le peuple est déjà nombreux, et vous voulez encore lui faire suspendre ses corvées!

6 ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר

Et ce jour-là même Pharaon donna cet ordre aux exacteurs du peuple et à ses préposés:

7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים--כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן

Désormais ne fournissez plus de paille au peuple pour faire des briques, comme ci-devant; qu'ils aillent eux-mêmes se ramasser de la paille.

8 ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם--לא תגרעו ממנו כי נרפים הם--על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו

Mais vous leur imposerez la même quantité de briques qu'ils faisaient ci-devant; vous n'en rabattrez rien, car ils se relâchent; c'est pourquoi ils crient et disent: Nous voudrions aller offrir un sacrifice à notre Dieu.

9 תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר

Que l'ouvrage pèse sur ces hommes et les occupe, afin qu'ils ne se mettent pas en quête de propos mensongers.

10 ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן

Sur cela les exacteurs du peuple et ses préposés sortirent et parlèrent au peuple en ces termes: Ainsi parle Pharaon: Je ne vous donne plus de paille,

11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר

allez vous-mêmes vous procurer de la paille où vous en trouverez, car on ne rabat rien de la prestation que vous devez.

12 ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן

Alors le peuple se répandit dans tout le pays d'Egypte afin de ramasser du chaume pour paille.

13 והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן

Et les exacteurs pressaient et disaient: Achevez votre besogne, la tâche quotidienne, comme quand il y avait de la paille.

14 ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם--גם תמול גם היום

Et l'on battait les préposés des enfants d'Israël établis sur eux par les exacteurs de Pharaon, en disant: Pourquoi n'avez-vous pas achevé hier et aujourd'hui, comme ci-devant, le nombre fixé de briques?

15 ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך

Alors les préposés des enfants d'Israël vinrent jeter des cris auprès de Pharaon, disant: Pourquoi traites-tu ainsi tes serviteurs?

16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך

On ne fournit point de paille à tes serviteurs; et, faites des briques! nous dit-on; et voici tes serviteurs reçoivent des coups; ton peuple pèche.

17 ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה

Et il dit: Tous vous relâchez! vous vous relâchez! c'est pourquoi vous dites: nous voulons aller offrir un sacrifice à l'Éternel.

18 ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו

Allez donc! travaillez! et l'on ne vous fournira point de paille, mais vous livrerez la même quantité de briques.

19 ויראו שטרי בני ישראל אתם--ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו

Alors les préposés des enfants d'Israël se virent dans le fâcheux cas de dire: Vous ne rabattrez rien du nombre quotidien de vos briques.

20 ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה

Et ayant abordé Moïse et Aaron qui se tenaient là pour les rencontrer quand ils sortiraient de chez Pharaon,

21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו

ils leur dirent: Que l'Éternel ait l'œil sur vous et juge, car vous nous avez mis en mauvaise odeur auprès de Pharaon et auprès de ses serviteurs, armant leurs mains de l'épée pour nous tuer.

22 וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה--למה זה שלחתני

Alors Moïse s'adressa de nouveau à l'Éternel et dit: Seigneur, pourquoi as-tu si fort maltraité ce peuple? pourquoi donc m'as-tu envoyé?

23 ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך

Car depuis que je me suis présenté à Pharaon pour lui parler en ton nom, il fait pis à ce peuple et tu n'as point délivré ton peuple.