שמות 5

1 ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר

And afterward Moses and Aaron went in, and told Pharaoh, Thus says the LORD God of Israel, Let my people go, that they may hold a feast to me in the wilderness.

2 ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח

And Pharaoh said, Who is the LORD, that I should obey his voice to let Israel go? I know not the LORD, neither will I let Israel go.

3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו--פן יפגענו בדבר או בחרב

And they said, The God of the Hebrews has met with us: let us go, we pray you, three days’ journey into the desert, and sacrifice to the LORD our God; lest he fall on us with pestilence, or with the sword.

4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם

And the king of Egypt said to them, Why do you, Moses and Aaron, let the people from their works? get you to your burdens.

5 ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם

And Pharaoh said, Behold, the people of the land now are many, and you make them rest from their burdens.

6 ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר

And Pharaoh commanded the same day the taskmasters of the people, and their officers, saying,

7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים--כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן

You shall no more give the people straw to make brick, as heretofore: let them go and gather straw for themselves.

8 ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם--לא תגרעו ממנו כי נרפים הם--על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו

And the tale of the bricks, which they did make heretofore, you shall lay on them; you shall not diminish any thereof: for they be idle; therefore they cry, saying, Let us go and sacrifice to our God.

9 תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר

Let there more work be laid on the men, that they may labor therein; and let them not regard vain words.

10 ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן

And the taskmasters of the people went out, and their officers, and they spoke to the people, saying, Thus says Pharaoh, I will not give you straw.

11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר

Go you, get you straw where you can find it: yet not any of your work shall be diminished.

12 ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן

So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble instead of straw.

13 והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן

And the taskmasters hurried them, saying, Fulfill your works, your daily tasks, as when there was straw.

14 ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם--גם תמול גם היום

And the officers of the children of Israel, which Pharaoh’s taskmasters had set over them, were beaten, and demanded, Why have you not fulfilled your task in making brick both yesterday and to day, as heretofore?

15 ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך

Then the officers of the children of Israel came and cried to Pharaoh, saying, Why deal you thus with your servants?

16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך

There is no straw given to your servants, and they say to us, Make brick: and, behold, your servants are beaten; but the fault is in your own people.

17 ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה

But he said, You are idle, you are idle: therefore you say, Let us go and do sacrifice to the LORD.

18 ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו

Go therefore now, and work; for there shall no straw be given you, yet shall you deliver the tale of bricks.

19 ויראו שטרי בני ישראל אתם--ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו

And the officers of the children of Israel did see that they were in evil case, after it was said, You shall not diminish any from your bricks of your daily task.

20 ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה

And they met Moses and Aaron, who stood in the way, as they came forth from Pharaoh:

21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו

And they said to them, The LORD look on you, and judge; because you have made our smell to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to slay us.

22 וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה--למה זה שלחתני

And Moses returned to the LORD, and said, LORD, why have you so evil entreated this people? why is it that you have sent me?

23 ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך

For since I came to Pharaoh to speak in your name, he has done evil to this people; neither have you delivered your people at all.