שמות 5

1 ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר

After this Moses and Aaron went to Pharaoh and told him, “This is what the Lord, the God of Israel says, ‘Let my people go so they can hold a religious festival for me in the desert.’”

2 ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח

“Who is this ‘Lord’ that I should listen to his request to let Israel go?” Pharaoh replied. “I don't know the Lord and I certainly won't let Israel leave!”

3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו--פן יפגענו בדבר או בחרב

“The God of the Hebrews came to us,” they added. “Please allow us to go a three days journey into the desert and offer sacrifices to the Lord our God. Otherwise he'll kill us by disease or by the sword.”

4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם

“Moses and Aaron, why are you trying to take people away from their assigned labor?” Pharaoh asked. “Get back to work!” he ordered.

5 ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם

“Look here,” he went on. “There are many of your people here in our country and you are preventing them from doing their assigned labor.”

6 ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר

That very day he ordered the slave drivers and those in charge of the people:

7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים--כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן

“Don't give them any more straw to make bricks like before. Have them go and collect the straw themselves.

8 ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם--לא תגרעו ממנו כי נרפים הם--על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו

But still make them produce the same quantity of bricks as before. They're lazy people—that's why they're calling out, asking, ‘Please let us go and offer sacrifices to our god.

9 תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר

Make their work harder so they can get on with it and not pay any attention to all these lies!”

10 ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן

So the slave drivers and those in charge went out and told the people, “This is what Pharaoh has ordered: ‘I won't give you any more straw.

11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר

Go and get straw for yourselves wherever you can find it, because your work quota won't be reduced.”

12 ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן

So the people went all over Egypt collecting stubble for straw.

13 והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן

The slave drivers kept on forcing them, saying, “You still have to do the same work as you did when you had straw provided!”

14 ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם--גם תמול גם היום

They beat the Israelite supervisors they had put in charge, shouting at them, “Why haven't you met your quota of bricks as you did before?”

15 ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך

The Israelite supervisors went to Pharaoh to complain, saying, “Why are you treating us your servants like this?

16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך

You don't give us any straw but your slave drivers demand that we make bricks, and they beat us! Your people are treating us badly!”

17 ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה

“No, you're just lazy, lazy people!” Pharaoh replied. “That's why you keep on asking, ‘Please let us go and offer sacrifices to the Lord.’

18 ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו

Now get out of here and go back to work! You won't be given any straw but you'll still have to produce the full quota of bricks!”

19 ויראו שטרי בני ישראל אתם--ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו

The Israelite supervisors realized they were in trouble when they were told, “You must not reduce the daily production of bricks.”

20 ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה

They went over to Moses and Aaron who were waiting for them after their meeting with Pharaoh,

21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו

and said, “May the Lord see what you have done and judge you accordingly! You have made us like a bad smell to Pharaoh and his officials. You have put a sword in their hands to kill us!”

22 וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה--למה זה שלחתני

Moses went back to the Lord and complained, “Why have you caused all this trouble for your own people, Lord? Was this why you sent me?

23 ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך

Ever since I went to Pharaoh to speak for you, he has been even harder on your people, and you haven't done anything to save them!”