שמות 34
| ויאמר יהוה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת | 1 |
And the LORD said unto Moses, Hew thee two tables of stone like unto the first: and I will write upon the tables the words that were on the first tables, which thou brakest.
| והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר | 2 |
And be ready by the morning, and come up in the morning unto mount Sinai, and present thyself there to me on the top of the mount.
| ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא | 3 |
And no man shall come up with thee, neither let any man be seen throughout all the mount; neither let the flocks nor herds feed before that mount.
| ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים | 4 |
And he hewed two tables of stone like unto the first; and Moses rose up early in the morning, and went up unto mount Sinai, as the LORD had commanded him, and took in his hand two tables of stone.
| וירד יהוה בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם יהוה | 5 |
And the LORD descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of the LORD.
| ויעבר יהוה על פניו ויקרא יהוה יהוה אל רחום וחנון--ארך אפים ורב חסד ואמת | 6 |
And the LORD passed by before him, and proclaimed, The LORD, the LORD, a God full of compassion and gracious, slow to anger, and plenteous in mercy and truth;
| נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה--פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים | 7 |
keeping mercy for thousands, forgiving iniquity and transgression and sin: and that will by no means clear [the guilty]; visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, upon the third and upon the fourth generation.
| וימהר משה ויקד ארצה וישתחו | 8 |
And Moses made haste, and bowed his head toward the earth, and worshipped.
| ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו | 9 |
And he said, If now I have found grace in thy sight, O Lord, let the Lord, I pray thee, go in the midst of us; for it is a stiffnecked people; and pardon our iniquity and our sin, and take us for thine inheritance.
| ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יהוה כי נורא הוא אשר אני עשה עמך | 10 |
And he said, Behold, I make a covenant: before all thy people I will do marvels, such as have not been wrought in all the earth, nor in any nation: and all the people among which thou art shall see the work of the LORD, for it is a terrible thing that I do with thee.
| שמר לך--את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי | 11 |
Observe thou that which I command thee this day: behold, I drive out before thee the Amorite, and the Canaanite, and the Hittite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite.
| השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך | 12 |
Take heed to thyself, lest thou make a covenant with the inhabitants of the land whither thou goest, lest it be for a snare in the midst of thee:
| כי את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת אשריו תכרתון | 13 |
but ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and ye shall cut down their Asherim:
| כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהוה קנא שמו אל קנא הוא | 14 |
for thou shalt worship no other god: for the LORD, whose name is Jealous, is a jealous God:
| פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו | 15 |
lest thou make a covenant with the inhabitants of the land, and they go a whoring after their gods, and do sacrifice unto their gods, and one call thee and thou eat of his sacrifice;
| ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן | 16 |
and thou take of their daughters unto thy sons, and their daughters go a whoring after their gods, and make thy sons go a whoring after their gods.
| אלהי מסכה לא תעשה לך | 17 |
Thou shalt make thee no molten gods.
| את חג המצות תשמר--שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים | 18 |
The feast of unleavened bread shalt thou keep. Seven days thou shalt eat unleavened bread, as I commanded thee, at the time appointed in the month Abib: for in the month Abib thou camest out from Egypt.
| כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה | 19 |
All that openeth the womb is mine; and all thy cattle that is male, the firstlings of ox and sheep.
| ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם | 20 |
And the firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb: and if thou wilt not redeem it, then thou shalt break its neck. All the firstborn of thy sons thou shalt redeem. And none shall appear before me empty.
| ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת | 21 |
Six days thou shalt work, but on the seventh day thou shalt rest: in plowing time and in harvest thou shalt rest.
| וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף--תקופת השנה | 22 |
And thou shalt observe the feast of weeks, [even] of the firstfruits of wheat harvest, and the feast of ingathering at the year’s end.
| שלש פעמים בשנה--יראה כל זכורך את פני האדן יהוה אלהי ישראל | 23 |
Three times in the year shall all thy males appear before the Lord GOD, the God of Israel.
| כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות את פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה | 24 |
For I will cast out nations before thee, and enlarge thy borders: neither shall any man desire thy land, when thou goest up to appear before the LORD thy God three times in the year.
| לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח | 25 |
Thou shalt not offer the blood of my sacrifice with leavened bread; neither shall the sacrifice of the feast of the passover be left unto the morning.
| ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו | 26 |
The first of the firstfruits of thy ground thou shalt bring unto the house of the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk.
| ויאמר יהוה אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית--ואת ישראל | 27 |
And the LORD said unto Moses, Write thou these words: for after the tenor of these words I have made a covenant with thee and with Israel.
| ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית--עשרת הדברים | 28 |
And he was there with the LORD forty days and forty nights; he did neither eat bread, nor drink water. And he wrote upon the tables the words of the covenant, the ten commandments.
| ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו--בדברו אתו | 29 |
And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables of the testimony in Moses’ hand, when he came down from the mount, that Moses wist not that the skin of his face shone by reason of his speaking with him.
| וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו | 30 |
And when Aaron and all the children of Israel saw Moses, behold, the skin of his face shone; and they were afraid to come nigh him.
| ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה וידבר משה אלהם | 31 |
And Moses called unto them; and Aaron and all the rulers of the congregation returned unto him: and Moses spake to them.
| ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום--את כל אשר דבר יהוה אתו בהר סיני | 32 |
And afterward all the children of Israel came nigh: and he gave them in commandment all that the LORD had spoken with him in mount Sinai.
| ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה | 33 |
And when Moses had done speaking with them, he put a veil on his face.
| ובבא משה לפני יהוה לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה | 34 |
But when Moses went in before the LORD to speak with him, he took the veil off, until he came out; and he came out, and spake unto the children of Israel that which he was commanded;
| וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו | 35 |
and the children of Israel saw the face of Moses, that the skin of Moses’ face shone: and Moses put the veil upon his face again, until he went in to speak with him.
