< שמות 10 >

ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו 1
Then Yahweh said to Moses/me, “Go to the king [again]. I have made him and his officials stubborn [IDM]. I have done that in order that I would [have a good reason to] perform all these plagues among them,
ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יהוה 2
and also in order that you would [be able to] tell your children and your grandchildren how I caused the Egyptians to act very foolishly [when] I performed all these miracles. Then all of you will know that I, Yahweh, [have the power to do what I say that I will do].”
ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר יהוה אלהי העברים עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני 3
So Aaron and Moses/I went into the king’s [palace] and said to him, “Yahweh God, whom we Hebrews [worship], says this: ‘How long will you stubbornly refuse to do what I tell you [MTY]? Let my people go, in order that they may worship me [in the desert]
כי אם מאן אתה לשלח את עמי--הנני מביא מחר ארבה בגבלך 4
If you [keep] refusing to let them go, I warn you that tomorrow I will bring (locusts/[large flying insects called] locusts) into your country.
וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה 5
[They will completely cover the ground so that] you will not even be able to see the ground. They will eat everything that the hail did not [destroy]. They will eat [everything that is left on] the trees.
ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה 6
They will fill your houses, and the houses of all your officials, and the houses of all [the rest of] the Egyptians. [There will be more locusts] than you or your parents or your grandparents have ever seen, from the time your ancestors first came to [this] land until the present time!’” Then he/I turned and [Aaron and] I left the king.
ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש--שלח את האנשים ויעבדו את יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים 7
The king’s officials said to him, “(How long is this man going to continue to bring disasters on us?/We must not let this man continue to cause trouble for us!) [RHQ] Let the [Israeli] men leave, in order that they may worship Yahweh, their god. (Do you not yet understand that [this man] has ruined Egypt?/You ought to realize by now that [this man] has ruined Egypt!)” [RHQ]
ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים 8
So they brought Aaron and Moses/me back to the king. He said to them/us, “[All right], you can go and worship Yahweh your god. But who are the ones who will go?”
ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך--כי חג יהוה לנו 9
Moses/I replied, “We [all] need to go, everyone, including those who are young and those who are old. We need to take our sons and our daughters and our flocks [of sheep and goats] and herds [of livestock], because we must have a festival to [honor] Yahweh.”
ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם 10
[Moses/I really did not intend that the Israelis would ever return to Egypt, and the king knew that also. So] the king replied [sarcastically], “[If you all leave], [it will be clear that] Yahweh has helped you, but I myself will never let you [take] your children [and your wives] when you go! It is clear that you are wickedly planning [not to return].
לא כן לכו נא הגברים ועבדו את יהוה--כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה 11
So no, [I will not let you all go]. [The Israeli] men may go [and worship Yahweh], if that is what you want.” Then the king expelled them/us from [his palace].
ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד 12
Then Yahweh said to Moses/me, “Reach out your hand as [though you were stretching it] over the land to welcome the locusts. They will come to the country of Egypt and eat every plant that is [left] in the land, every plant that the hail has not destroyed.”
ויט משה את מטהו על ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה--ורוח הקדים נשא את הארבה 13
So Moses/I held out his/my stick [as though he/I was stretching it] over the whole land of Egypt. Then Yahweh caused a [strong] wind to blow from the east, and it blew over the land all that day and all that night. By the [next] morning, it had brought the locusts.
ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד--לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן 14
The locusts swarmed all over Egypt. It was larger than any swarm of locusts that had ever [been seen], and there will never be [a swarm of locusts like that] again.
ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים 15
They covered the surface of the ground and made it [appear] black. They ate all the plants in the land and everything on the trees that had not been destroyed by the hail. Nothing that was green was left on any plant or on any tree, anywhere in Egypt.
וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם--ולכם 16
The king quickly summoned Aaron and Moses/me and said, “I have sinned against Yahweh, your god, and against you [two].
ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה 17
So now I ask you to forgive me this one time [for having] sinned, and pray to Yahweh your god to stop [these locusts] [MTY] [from causing everything] to die.”
ויצא מעם פרעה ויעתר אל יהוה 18
They/We left the king, and Moses/I prayed to Yahweh.
ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים 19
Then Yahweh changed the wind so that it blew [strongly] from the west, and it blew all the locusts into the Red Sea (OR, the Gulf of Suez). There was not one locust left anywhere in the country of Egypt.
ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל 20
But Yahweh made the king stubborn [IDM] [again], and he did not let the Israeli people go.
ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך 21
Yahweh said to Moses/me, “Reach your hand up toward the sky, in order that there will be darkness over all the land of Egypt, a darkness [so complete] that people will have to grope around [to know where to walk].”
ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים 22
So Moses/I reached his/my hand toward the sky, and it became totally dark all over Egypt for three days [and nights].
לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו--שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם 23
People could not see each other. No one left his house during that whole time. But there was light in the area where the Israeli people were living.
ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את יהוה--רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם 24
The king summoned Moses/me and said, “All right, you may go and worship Yahweh. [Your wives and] your children may go with you. But your flocks of sheep and goats and your herds of cattle must remain here.”
ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת ועשינו ליהוה אלהינו 25
But Moses/I replied, “[No], you must let us [take along the sheep and goats, in order] that we may have [some of them] to sacrifice and give as burned offerings to Yahweh, our God.
וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה--כי ממנו נקח לעבד את יהוה אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבד את יהוה עד באנו שמה 26
Our livestock must also go with us; we are not going to leave one of them [SYN] behind. We must take them to worship Yahweh. We will not know [which animals to sacrifice] until we get to where we are going.”
ויחזק יהוה את לב פרעה ולא אבה לשלחם 27
But Yahweh made the king [continue to be] stubborn [IDM], and he would not let [the Israeli] people go.
ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תסף ראות פני--כי ביום ראתך פני תמות 28
The king said to me, “Get out of here! Make sure that you never come to see me [SYN] again! The day you see me again, [I will have] you executed!”
ויאמר משה כן דברת לא אסף עוד ראות פניך 29
Moses/I replied, “You are correct! You will never see me [SYN] again!”

< שמות 10 >