קֹהֶלֶת 3

1 לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים

Всем время и время всяцей вещи под небесем:

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע

время раждати и время умирати, время садити и время исторгати сажденое,

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות

время убивати и время целити, время разрушати и время созидати,

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד

время плакати и время смеятися, время рыдати и время ликовати,

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק

время разметати камение и время собирати камение, время обымати и время удалятися от обымания,

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך

время искати и время погубляти, время хранити и время отреяти,

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר

время раздрати и время сшити, время молчати и время глаголати,

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום

время любити и время ненавидети, время брани и время мира.

9 מה יתרון העושה באשר הוא עמל

Кое изюбилие творящаго, в нихже сам трудится?

10 ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו

Видех попечение всяческое, еже даде Бог сыном человеческим, еже пещися в нем.

11 את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף

Всяческая, яже сотвори, добра (суть) во время свое, ибо всякий век дал есть в сердце их, яко да не обрящет человек сотворения, еже сотвори Бог от начала и даже до конца.

12 ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו

Уразумех, яко несть благо в них, но токмо еже веселитися и еже творити благо в животе своем:

13 וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא

ибо всяк человек, иже яст и пиет и видит благое во всем труде своем, сие даяние Божие есть.

14 ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו

Разумех, яко вся, елика сотвори Бог, сия будут во век: к тем несть приложити и от тех несть отяти, и Бог сотвори, да убоятся от лица Его:

15 מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף

бывшее уже есть, и елика имут быти, уже быша, и Бог взыщет гонимаго.

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע

И еще видех под солнцем место суда, тамо нечестивый, и место праведнаго, тамо благочестивый.

17 אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם

И рех аз в сердцы моем: праведнаго и нечестиваго судит Бог: яко время всяцей вещи и на всяцем сотворении тамо.

18 אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם

Рех аз в сердцы моем о глаголании сынов человеческих, яко разсудит их Бог: и еже показати, яко сии скоти суть:

19 כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל

ибо и тем якоже случай сынов человеческих и случай скотский, случай един им: якоже смерть того, тако и смерть сего, и дух един во всех: и что излишше имать человек паче скота? Ничтоже: яко всяческая суета.

20 הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר

Вся идут во едино место: вся быша от персти и вся в персть возвращаются.

21 מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ

И кто весть дух сынов человеческих, аще той восходит горе? И дух скотский, аще низходит той долу в землю?

22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו

И видех, яко несть благо, но токмо еже возвеселится человек в творениих своих, яко сия часть его: понеже кто приведет его видети то, еже будет по нем?