< קֹהֶלֶת 3 >
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים | 1 |
Omnia tempus habent, et suis spatiis transeunt universa sub caelo.
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע | 2 |
Tempus nascendi, et tempus moriendi. Tempus plantandi, et tempus evellendi quod plantatum est.
עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות | 3 |
Tempus occidendi, et tempus sanandi: Tempus destruendi, et tempus aedificandi.
עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד | 4 |
Tempus flendi, et tempus ridendi. Tempus plangendi, et tempus saltandi.
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק | 5 |
Tempus spargendi lapides, et tempus colligendi. Tempus amplexandi, et tempus longe fieri ab amplexibus.
עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך | 6 |
Tempus acquirendi, et tempus perdendi. Tempus custodiendi, et tempus abiiciendi.
עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר | 7 |
Tempus scindendi, et tempus consuendi. Tempus tacendi, et tempus loquendi.
עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום | 8 |
Tempus dilectionis, et tempus odii. Tempus belli, et tempus pacis.
מה יתרון העושה באשר הוא עמל | 9 |
Quid habet amplius homo de labore suo?
ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו | 10 |
Vidi afflictionem, quam dedit Deus filiis hominum, ut distendantur in ea.
את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף | 11 |
Cuncta fecit bona in tempore suo, et mundum tradidit disputationi eorum, ut non inveniat homo opus, quod operatus est Deus ab initio usque ad finem.
ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו | 12 |
Et cognovi quod non esset melius nisi laetari, et facere bene in vita sua.
וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא | 13 |
Omnis enim homo, qui comedit et bibit, et videt bonum de labore suo, hoc donum Dei est.
ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו | 14 |
Didici quod omnia opera, quae fecit Deus, perseverent in perpetuum: non possumus eis quidquam addere, nec auferre, quae fecit Deus ut timeatur.
מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף | 15 |
Quod factum est, ipsum permanet: quae futura sunt, iam fuerunt: et Deus instaurat quod abiit.
ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע | 16 |
Vidi sub sole in loco iudicii impietatem, et in loco iustitiae iniquitatem.
אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם | 17 |
Et dixi in corde meo: Iustum, et impium iudicabit Deus, et tempus omnis rei tunc erit.
אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם | 18 |
Dixi in corde meo de filiis hominum, ut probaret eos Deus, et ostenderet similes esse bestiis.
כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל | 19 |
Idcirco unus interitus est hominis, et iumentorum, et aequa utriusque conditio: sicut moritur homo, sic et illa moriuntur: similiter spirant omnia, et nihil habet homo iumento amplius: cuncta subiacent vanitati,
הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר | 20 |
et omnia pergunt ad unum locum: de terra facta sunt, et in terram pariter revertuntur.
מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ | 21 |
Quis novit si spiritus filiorum Adam ascendat sursum, et si spiritus iumentorum descendat deorsum?
וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו | 22 |
Et deprehendi nihil esse melius quam laetari hominem in opere suo, et hanc esse partem illius. Quis enim eum adducet, ut post se futura cognoscat?