קֹהֶלֶת 3

1 לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים

천하에 범사가 기한이 있고 모든 목적이 이룰 때가 있나니

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע

날 때가 있고 죽을 때가 있으며 심을 때가 있고 심은 것을 뽑을 때가 있으며

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות

죽일 때가 있고 치료시킬 때가 있으며 헐 때가 있고 세울 때가 있으며

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד

울 때가 있고 웃을 때가 있으며 슬퍼할 때가 있고 춤출 때가 있으며

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק

돌을 던져 버릴 때가 있고 돌을 거둘 때가 있으며 안을 때가 있고 안는 일을 멀리 할 때가 있으며

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך

찾을 때가 있고 잃을 때가 있으며 지킬 때가 있고 버릴 때가 있으며

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר

찢을 때가 있고 꿰멜 때가 있으며 잠잠할 때가 있고 말할 때가 있으며

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום

사랑할 때가 있고 미워할 때가 있으며 전쟁할 때가 있고 평화할 때가 있느니라

9 מה יתרון העושה באשר הוא עמל

일하는 자가 그 수고로 말미암아 무슨 이익이 있으랴

10 ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו

하나님이 인생들에게 노고를 주사 애쓰게 하신 것을 내가 보았노라

11 את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף

하나님이 모든 것을 지으시되 때를 따라 아름답게 하셨고 또 사람에게 영원을 사모하는 마음을 주셨느니라 그러나 하나님의 하 시는 일의 시종을 사람으로 측량할 수 없게 하셨도다

12 ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו

사람이 사는 동안에 기뻐하며 선을 행하는 것보다 나은 것이 없는 줄을 내가 알았고

13 וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא

사람마다 먹고 마시는 것과 수고함으로 낙을 누리는 것이 하나님의 선물인 줄을 또한 알았도다

14 ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו

무릇 하나님의 행하시는 것은 영원히 있을 것이라 더 할 수도 없고 덜 할 수도 없나니 하나님이 이같이 행하심은 사람으로 그 앞에서 경외하게 하려 하심인 줄을 내가 알았도다

15 מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף

이제 있는 것이 옛적에 있었고 장래에 있을 것도 옛적에 있었나니 하나님은 이미 지난 것을 다시 찾으시느니라

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע

내가 해 아래서 또 보건대 재판하는 곳에 악이 있고 공의를 행하는 곳에도 악이 있도다

17 אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם

내가 심중에 이르기를 의인과 악인을 하나님이 심판하시리니 이는 모든 목적과 모든 일이 이룰 때가 있음이라 하였으며

18 אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם

내가 심중에 이르기를 인생의 일에 대하여 하나님이 저희를 시험하시리니 저희로 자기가 짐승보다 다름이 없는 줄을 깨닫게 하려 하심이라 하였노라

19 כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל

인생에게 임하는 일이 일반이라 다 동일한 호흡이 있어서 이의 죽음 같이 저도 죽으니 사람이 짐승보다 뛰어남이 없음은 모든 것이 헛됨이로다

20 הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר

다 흙으로 말미암았으므로 다 흙으로 돌아가나니 다 한 곳으로 가거니와

21 מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ

인생의 혼은 위로 올라가고 짐승의 혼은 아래 곧 땅으로 내려가는 줄을 누가 알랴

22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו

그러므로 내 소견에는 사람이 자기 일에 즐거워하는 것보다 나은 것이 없나니 이는 그의 분복이라 그 신후사를 보게 하려고 저를 도로 데리고 올 자가 누구이랴