קֹהֶלֶת 3
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים | 1 |
天が下の萬の事には期あり 萬の事務には時あり
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע | 2 |
生るるに時あり死るに時あり 植るに時あり植たる者を抜に時あり
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות | 3 |
殺すに時あり醫すに時あり 毀つに時あり建るに時あり
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד | 4 |
泣に時あり笑ふに時あり 悲むに時あり躍るに時あり
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק | 5 |
石を擲つに時あり石を斂むるに時あり 懐くに時あり懐くことをせざるに時あり
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך | 6 |
得に時あり失ふに時あり 保つに時あり棄るに時あり
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר | 7 |
裂に時あり縫に時あり 黙すに時あり語るに時あり
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום | 8 |
愛しむに時あり惡むに時あり 戦ふに時あり和ぐに時あり
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל | 9 |
働く者はその労して爲ところよりして何の益を得んや
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו | 10 |
我神が世の人にさづけて身をこれに労せしめたまふところの事作を視たり
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף | 11 |
神の爲したまふところは皆その時に適ひて美麗しかり 神はまた人の心に永遠をおもふの思念を授けたまへり 然れば人は神のなしたまふ作爲を始より終まで知明むることを得ざるなり
| ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו | 12 |
我知る人の中にはその世にある時に快樂をなし善をおこなふより外に善事はあらず
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא | 13 |
また人はみな食飮をなしその労苦によりて逸樂を得べきなり 是すなはち神の賜物たり
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו | 14 |
我知る凡て神のなしたまふ事は限なく存せん 是は加ふべき所なく是は減すべきところ無し 神の之をなしたまふは人をしてその前に畏れしめんがためなり
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף | 15 |
昔ありたる者は今もあり 後にあらん者は既にありし者なり 神はその遂やられし者を索めたまふ
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע | 16 |
我また日の下を見るに審判をおこなふ所に邪曲なる事あり 公義を行ふところに邪曲なる事あり
| אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם | 17 |
我すなはち心に謂けらく神は義者と惡者とを鞫きたまはん 彼處において萬の事と萬の所爲に時あるなり
| אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם | 18 |
我また心に謂けらく是事あるは是世の人のためなり 即ち神は斯世の人を検して之にその獣のごとくなることを自ら暁らしめ給ふなり
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל | 19 |
世の人に臨むところの事はまた獣にも臨む この二者に臨むところの事は同一にして是も死ば彼も死るなり 皆同一の呼吸に依れり 人は獣にまさる所なし皆空なり
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר | 20 |
皆一の所に往く 皆塵より出で皆塵にかへるなり
| מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ | 21 |
誰か人の魂の上に昇り獣の魂の地にくだることを知ん
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו | 22 |
然ば人はその動作によりて逸樂をなすに如はなし 是その分なればなり 我これを見る その身の後の事は誰かこれを携へゆきて見さしむる者あらんや
