קֹהֶלֶת 3
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים | 1 |
Toute chose a son temps, et toute affaire son moment a sous le ciel.
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע | 2 |
Il est un temps pour naître, et un temps pour mourir; il est un temps pour planter, et un temps pour arracher les plants;
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות | 3 |
il est un temps pour tuer, et un temps pour guérir; il est un temps pour démolir, et un temps pour édifier;
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד | 4 |
il est un temps pour pleurer, et un temps pour rire; il est un temps pour se frapper la poitrine, et un temps pour danser;
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק | 5 |
il est un temps pour jeter les pierres, et un temps pour ramasser les pierres; il est un temps pour embrasser, et un temps pour s'abstenir d'embrasser;
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך | 6 |
il est un temps pour chercher, et un temps pour laisser perdre; il est un temps pour conserver, et un temps pour se défaire;
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר | 7 |
il est un temps pour déchirer, et un temps pour coudre; il est un temps pour se taire, et un temps pour parler;
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום | 8 |
il est un temps pour aimer, et un temps pour haïr; il est un temps de guerre, et un temps de paix.
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל | 9 |
Que gagne celui qui agit, à se peiner?
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו | 10 |
J'ai vu la tâche que Dieu a donnée aux enfants des hommes, pour qu'ils s'y exercent.
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף | 11 |
Il fait toute chose belle en son temps; quoiqu'il ait mis dans leur cœur [le sentiment] de l'éternité, ils ne parviennent cependant pas à comprendre l'œuvre que Dieu fait, du commencement à la fin.
| ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו | 12 |
Je comprends qu'ils n'ont d'autre bien que de se réjouir, et de s'accorder du bien-être durant leur vie;
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא | 13 |
et que, quand tel homme mange et boit et goûte des jouissances tout en travaillant, c'est aussi là un don de Dieu.
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו | 14 |
Je comprends que tout ce que Dieu opère est éternel; il n'y a rien à y ajouter, et rien à en retrancher, et Dieu opère afin qu'on le craigne.
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף | 15 |
Ce qui est, a été jadis; et ce qui est à venir, a été jadis; et Dieu reproduit ce qui est passé.
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע | 16 |
Et je considérai encore sous le soleil le siège du jugement, il y avait iniquité; et le siège de la justice, il y avait iniquité.
| אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם | 17 |
Je dis en mon cœur: Dieu jugera le juste et le méchant; car le moment [viendra] pour toute affaire et pour toute œuvre, alors.
| אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם | 18 |
Je dis en mon cœur, quant aux enfants des hommes, que le but de Dieu a été de leur découvrir et de les mettre à même de voir qu'il en est d'eux comme des animaux.
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל | 19 |
Car le sort des enfants des hommes est le même que le sort des animaux, et ils ont un même sort. Ils meurent les uns comme les autres; tous ils ont le même esprit de vie, et l'homme n'a aucun avantage sur l'animal; car tout est vanité.
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר | 20 |
Tout marche à un rendez-vous commun. Tout naquit de la poudre, et tout rentre dans la poudre.
| מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ | 21 |
Qui connaît l'esprit de vie des enfants des hommes, lequel monte en haut et l'esprit de vie de l'animal, lequel descend en bas dans la terre?
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו | 22 |
Je vis donc qu'il n'y a rien de mieux sinon que l'homme ait de la joie de ce qu'il fait; car c'est là son lot. Car qui le fera venir pour voir ce qui sera après lui?
