קֹהֶלֶת 3

1 לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים

II y a un temps pour tout, et chaque chose a son heure sous le ciel.

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע

Il est un temps pour naître et un temps pour mourir, un temps pour planter et un temps pour déraciner ce qui était planté;

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות

un temps pour tuer et un temps pour guérir, un temps pour démolir et un temps pour bâtir;

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד

un temps pour pleurer et un temps pour rire, un temps pour se lamenter et un temps pour danser;

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק

un temps pour jeter des pierres et un temps pour ramasser des pierres, un temps pour embrasser et un temps pour repousser les caresses;

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך

un temps pour chercher ce qui est perdu et un temps pour perdre, un temps pour conserver et un temps pour dissiper;

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר

un temps pour déchirer et un temps pour coudre, un temps pour se taire et un temps pour parler;

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום

un temps pour aimer et un temps pour haïr, un temps pour la guerre et un temps pour la paix.

9 מה יתרון העושה באשר הוא עמל

Quel avantage tire le travailleur de la peine qu’il se donne?

10 ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו

J’Ai observé la besogne que Dieu a assignée aux fils d’Adam pour se fatiguer en efforts.

11 את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף

Il a fait toute chose excellente à son heure; il a mis aussi dans le cœur de l’homme le sens de la durée, sans quoi celui-ci ne saisirait point l’œuvre accomplie par Dieu du commencement à la fin.

12 ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו

J’Ai reconnu qu’il n’y a pas de plus grand bien que de s’égayer et de se faire une vie heureuse.

13 וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא

Et toutes les fois que l’homme mange et boit, jouissant du bien-être qu’il doit à son labeur, c’est là un don de Dieu.

14 ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו

J’Ai reconnu aussi que tout ce que Dieu fait restera ainsi éternellement: il n’y a rien à y ajouter, rien à en retrancher: Dieu a arrangé les choses de telle sorte qu’on le craigne.

15 מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף

Ce qui existait dans le passé existe à présent; ce qui sera dans l’avenir a été antérieurement: Dieu veut la continuité.

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע

Voici encore ce que j’ai vu sous le soleil: dans l’enceinte de la justice domine l’iniquité; au siège du droit triomphe l’injustice.

17 אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם

Aussi me suis-je dit à moi-même: "Le juste et le méchant, c’est Dieu qui les jugera; car il a fixé un temps pour chaque chose et pour chaque action."

18 אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם

Ensuite j’ai réfléchi à cette prétention des hommes d’être l’objet des préférences de Dieu, et j’ai vu que, considérés en eux-mêmes, ils sont comme les animaux.

19 כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל

Car telle la destinée des fils d’Adam, telle la destinée des animaux; leur condition est la même, la mort des uns est comme la mort des autres; un même souffle les anime: la supériorité de l’homme sur l’animal est nulle, car tout est vanité.

20 הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר

Tout aboutit au même endroit: tout est venu de la poussière et tout retourne à la poussière.

21 מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ

Qui peut savoir si le souffle des fils d’Adam monte en haut, tandis que le souffle des animaux descend en bas, vers la terre?

22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו

Par là je vois bien que le meilleur parti à prendre pour l’homme, c’est de se réjouir de ses œuvres, puisque c’est là son lot; car qui le ramènera un jour pour voir ce qui se passera après lui?