קֹהֶלֶת 3

1 לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים

For every thing there is a season; and a [proper] time is for every pursuit under the heavens.

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע

[There is] a time to be born, and a time to die; a time to plant, and a time to pluck up what hath been planted;

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות

A time to kill, and a time to heal; a time to break down, and a time to build up;

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד

A time to weep, and a time to laugh; a time to mourn, and a time to dance;

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק

A time to throw away stones, and a time to gather up stones; a time to embrace, and a time to be far from embracing;

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך

A time to seek, and a time to let things be lost; a time to keep, and a time to throw away;

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר

A time to rend, and a time to sew; a time to keep silence, and a time to speak;

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום

A time to love, and a time to hate; a time of war, and a time of peace.

9 מה יתרון העושה באשר הוא עמל

What profit hath [now] he that worketh in that wherein he toileth?

10 ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו

I have seen the employment, which God hath given to the sons of men to busy themselves therewith.

11 את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף

Every thing hath he made beautiful in its [proper] time: he hath also placed the eternity in their heart, without a man's being able to find out the work that God hath made from the beginning to the end.

12 ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו

I know that there is nothing good [inherent] in them, but for every one to rejoice and to do what is good during [all] his life.

13 וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא

For also that every man should eat and drink, and enjoy what is good for all his toil, is likewise a gift of God.

14 ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו

I know that whatsoever God doth, that will be for ever; to it nothing can be added, and from it there is nothing to be diminished: and God hath so made it, that men should be afraid of him.

15 מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף

That which hath been hath long since appeared [again]; and what is to be hath already been; and God seeketh [again] that which is sped away.

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע

And moreover I have seen under the sun, [that in] the place of justice, even there was wickedness; and [that in] the place of righteousness, even there was wickedness.

17 אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם

I said in my heart, God will judge the righteous and the wicked; for there is a time for every pursuit; and on account of every deed there [will he judge].

18 אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם

I said in my heart concerning the speaking of the sons of men, that God might make it clear to them, and that they might see that they by themselves are but beasts.

19 כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל

For that which befalleth the sons of men befalleth beasts; even the same thing befalleth them; as the one dieth, so dieth the other; yea, they have all one kind of spirit: so that the preeminence of man above the beast is nought; for all is vanity.

20 הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר

Every thing goeth unto one place: every thing came from the dust, and every thing returneth to the dust.

21 מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ

Who knoweth the spirit of the sons of man that ascendeth upward, and the spirit of the beast that descendeth downward to the earth?

22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו

And so did I perceive that there is nothing better, than that a man should rejoice in his own works; for that is his portion; for who can bring him to look with pleasure on what will be after him?