< קֹהֶלֶת 3 >

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים 1
Alting har sin Stund; og enhver Idræt under Himmelen har sin Tid.
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע 2
Der er en Tid til at føde og en Tid til at dø; en Tid til at plante og en Tid til at oprykke det plantede;
עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות 3
en Tid til at ihjelslaa og en Tid til at læge; en Tid til at nedrive og en Tid til at opbygge;
עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד 4
en Tid til at græde og en Tid til at le; en Tid til at sørge og en Tid til at springe af Glæde;
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק 5
en Tid til at bortkaste Stene og en Tid til at samle Stene; en Tid til at tage i Favn og en Tid til at holde sig fra Favntag;
עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך 6
en Tid til at søge og en Tid til at tabe; en Tid til at forvare og en Tid til at bortkaste;
עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר 7
en Tid til at sønderrive og en Tid til at sy sammen; en Tid til at tie og en Tid til at tale;
עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום 8
en Tid til at elske og en Tid til at hade; en Tid til Krig og en Tid til Fred.
מה יתרון העושה באשר הוא עמל 9
Hvad Fordel har den, som udfører noget af det, han arbejder paa?
ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו 10
Jeg har set den Plage, som Gud har givet Menneskens Børn at plage sig med.
את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף 11
Han har gjort alting smukt i sin Tid, ogsaa Evigheden har han lagt i deres Hjerte; kun at Mennesket ikke kan udfinde den Gerning, som Gud har gjort, fra Begyndelsen indtil Enden.
ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו 12
Jeg fornam, at det gode ikke staar til dem selv, men at man skal være glad og gøre godt i sit Liv;
וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא 13
og tillige, at det, at ethvert Menneske æder og drikker og ser det gode i alt sit Arbejde, er en Guds Gave.
ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו 14
Jeg fornam, at alt det, som Gud gør, skal blive evindelig, at man intet kan lægge til, og at man intet kan tage derfra; og at Gud gør det, for at de skulle frygte for hans Ansigt.
מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף 15
Det, som har været, havde allerede været, og det, som skal ske, har allerede været; og Gud søger det, som er fordrevet.
ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע 16
Og jeg saa ydermere under Solen Dommens Sted, der var Ugudeligheden, og Retfærdighedens Sted, der var Ugudeligheden.
אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם 17
Jeg sagde i mit Hjerte: Gud vil dømme den retfærdige og den ugudelige; thi der er en Tid for enhver Idræt og Tid fastsat hisset over al Gerning.
אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם 18
Jeg sagde i mit Hjerte: Dette sker for Menneskens Børns Skyld, for at Gud kan lutre dem, og at de maa se, at de i og for sig ere Dyr.
כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל 19
Thi hvad, som hændes Menneskens Børn, det hændes og Dyrene, og ens hændes dem begge; som disse dø, saa dø og hine, og de have alle en Aand, og Mennesket har intet Fortrin fremfor Dyret; thi alt er Forfængelighed.
הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר 20
De fare alle til et Sted; de ere alle komne af Støv, og de vende alle tilbage til Støv.
מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ 21
Hvo kender Menneskens Børns Aand, den som farer opad, og Dyrets Aand, den som farer ned ad til Jorden?
וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו 22
Og jeg saa, at intet er bedre, end at et Menneske er glad i sine Gerninger; thi det er hans Del; thi hvo vil bringe ham til at se paa det, som skal komme efter ham?

< קֹהֶלֶת 3 >