קֹהֶלֶת 3

1 לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים

Všeliká věc má jistý čas, a každé předsevzetí pod nebem svou chvíli.

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע

Jest čas rození i čas umírání, čas sázení a čas vykopání, což vsazeno bývá;

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות

Čas mordování a čas hojení, čas boření a čas stavení;

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד

Čas pláče a čas smíchu, čas smutku a čas proskakování;

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק

Čas rozmítání kamení a čas shromažďování kamení, čas objímání a čas vzdálení se od objímání;

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך

Čas hledání a čas ztracení, čas chování a čas zavržení;

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר

Čas roztrhování a čas sšívání, čas mlčení a čas mluvení;

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום

Čas milování a čas nenávidění, čas boje a čas pokoje.

9 מה יתרון העושה באשר הוא עמל

Co tedy má ten, kdo práci vede, z toho, o čemž pracuje?

10 ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו

Viděl jsem zaměstknání, kteréž dal Bůh synům lidským, aby se jím trápili.

11 את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף

Sám všecko činí ušlechtile časem svým, nýbrž i žádost světa dal v srdce jejich, aby nestihal člověk díla toho, kteréž dělá Bůh, ani počátku ani konce.

12 ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו

Odtud seznávám, že nic lepšího nemají, než aby se veselili, a činili dobře v životě svém,

13 וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא

Ač i to, když všeliký člověk jí a pije, a užívá dobrých věcí ze všelijaké práce své, jest dar Boží.

14 ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו

Znám, že cožkoli činí Bůh, to trvá na věky; nemůže se k tomu nic přidati, ani od toho co odjíti. A činí to Bůh, aby se báli oblíčeje jeho.

15 מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף

To, což bylo, i nyní jest, a což bude, již bylo; nebo Bůh obnovuje to, což pominulo.

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע

Přesto viděl jsem ještě pod sluncem na místě soudu bezbožnost, a na místě spravedlnosti nespravedlnost.

17 אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם

I řekl jsem v srdci svém: Budeť Bůh spravedlivého i bezbožného souditi; nebo tam bude čas každému předsevzetí i každému skutku.

18 אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם

Řekl jsem v srdci svém o způsobu synů lidských, že jim ukázal Bůh, aby viděli, že jsou podobni hovadům.

19 כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל

Případnost synů lidských a případnost hovad jest případnost jednostejná. Jakož umírá ono, tak umírá i on, a dýchání jednostejné všickni mají, aniž co napřed má člověk před hovadem; nebo všecko jest marnost.

20 הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר

Obé to jde k místu jednomu; obé jest z prachu, obé také zase navracuje se do prachu.

21 מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ

Kdo to zná, že duch synů lidských vstupuje zhůru, a duch hovadí že sstupuje pod zemi?

22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו

Protož spatřil jsem, že nic není lepšího, než veseliti se člověku v skutcích svých, poněvadž to jest podíl jeho. Nebo kdo jej k tomu přivede, aby poznati mohl to, což jest budoucího po něm?