< קֹהֶלֶת 1 >
דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם | 1 |
Detta är Predikarens ord, Davids sons, Konungs i Jerusalem.
הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל | 2 |
Allt är fåfängelighet, sade Predikaren; allt är icke annat än fåfängelighet.
מה יתרון לאדם בכל עמלו--שיעמל תחת השמש | 3 |
Hvad hafver menniskan mer af alla sine mödo, som hon hafver under solene?
דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת | 4 |
En slägt förgås, den andra kommer till; men jorden blifver evinnerliga.
וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו--שואף זורח הוא שם | 5 |
Solen går upp, och går neder, och löper till sitt rum, att hon der igen uppgå skall.
הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח | 6 |
Vädret går söder ut, och kommer norr igen, och åter på det rum igen, der det begynte.
כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים--שם הם שבים ללכת | 7 |
Alla floder löpa i hafvet, dock varder icke hafvet dess fullare; till det rum, der de utflyta, dit flyta de igen.
כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע | 8 |
All ting är mödosam, så att ingen kan uttalat. Ögat ser sig aldrig mätt, och örat hörer sig aldrig mätt.
מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש | 9 |
Hvad är det, som skedt är? Detsamma, som härefter ske skall. Hvad är det man gjort hafver? Detsamma, som man härefter ännu göra skall; och sker intet nytt under solene.
יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו | 10 |
Sker ock något, der man af sägs kan: Si, det är nytt? Ty det är ock förr skedt i de förra tider, som för oss varit hafva.
אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון--עם שיהיו לאחרנה | 11 |
Man kommer intet ihåg, huru det tillförene gånget är, ej heller kommer man ihåg, hvad härefter kommer, när dem som tillkommande äro.
אני קהלת הייתי מלך על ישראל--בירושלם | 12 |
Jag, Predikare, var Konung öfver Israel i Jerusalem;
ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם--לענות בו | 13 |
Och gaf mitt hjerta till att visliga söka och ransaka allt det man gör under himmelen. Sådana usla mödo hafver Gud gifvit menniskors barn, att de sig deruti qvälja skola.
ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח | 14 |
Jag såg på allt det under solene sker, och si, det var allt fåfängelighet och jämmer.
מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות | 15 |
Krokot kan icke varda rätt; icke heller kunna bristerna varda räknade.
דברתי אני עם לבי לאמר--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת | 16 |
Jag sade i mitt hjerta: Si, jag är härlig vorden, och hafver mer vishet, än alla de som för mig varit hafva i Jerusalem, och mitt hjerta hafver mycket lärt och försökt.
ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללת ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח | 17 |
Och gaf också mitt hjerta dertill, att jag måtte lära vishet, och dårskap, och klokhet; men jag förnam, att det är ock möda.
כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב | 18 |
Ty der mycken vishet är, der är mycken grämelse; och den mycket försöker, han måste mycket lida.