קֹהֶלֶת 1
| דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם | 1 |
| הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל | 2 |
| מה יתרון לאדם בכל עמלו--שיעמל תחת השמש | 3 |
| דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת | 4 |
| וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו--שואף זורח הוא שם | 5 |
| הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח | 6 |
| כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים--שם הם שבים ללכת | 7 |
| כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע | 8 |
| מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש | 9 |
| יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו | 10 |
| אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון--עם שיהיו לאחרנה | 11 |
| אני קהלת הייתי מלך על ישראל--בירושלם | 12 |
| ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם--לענות בו | 13 |
| ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח | 14 |
| מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות | 15 |
| דברתי אני עם לבי לאמר--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת | 16 |
| ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללת ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח | 17 |
| כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב | 18 |
