דניאל 6

1 שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להון בכל מלכותא

It pleased Darius to set over the kingdom a hundred and twenty satraps, which should be over the whole kingdom,

2 ועלא מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק

and over them three presidents, of whom Daniel was one, that the satraps might give accounts to them, and the king might have no damage.

3 אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא

Then this Daniel was eminent above the presidents and satraps, because an excellent spirit was in him; and the king thought to set him over the whole realm.

4 אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל--מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי

Then the presidents and satraps sought to find occasion against Daniel in relation to the kingdom; but they could find no occasion nor fault; because he was faithful, and no error nor fault was found in him.

5 אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנא עלוהי בדת אלהה

Then said these men, We shall not find any occasion against this Daniel, unless we find it against him concerning the law of his God.

6 אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי

Then these presidents and satraps rushed together to the king, and spake thus to him: King Darius, live forever!

7 אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעא בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא--יתרמא לגב אריותא

All the presidents of the kingdom, the governors and the satraps, the counsellors and the prefects, have consulted together to establish a royal statute, and to make a firm decree, that whoever shall ask a petition of any god or man for thirty days, save of thee, O king, he shall be cast into the den of lions.

8 כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא

Now, O king, establish the decree and sign the writing that it be not changed, according to the law of the Medes and Persians which altereth not.

9 כל קבל דנה--מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא

Wherefore King Darius signed the writing and the decree.

10 ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה

Now when Daniel knew that the writing was signed, he went into his house, his windows being open in his chamber toward Jerusalem, and three times a day he kneeled upon his knees, and prayed and gave thanks before his God, as he had done before.

11 אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל--בעה ומתחנן קדם אלהה

Then these men rushed together, and found Daniel praying and making supplication before his God.

12 באדין קרבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא--הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעא מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס--די לא תעדא

Then they came near and spake before the king concerning the royal decree: Hast thou not signed a decree, that every man who shall ask a petition of any god or man within thirty days, save of thee, O king, shall be cast into the den of lions? The king answered and said, The thing is true, according to the law of the Medes and Persians, which altereth not.

13 באדין ענו ואמרין קדם מלכא--די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך (עלך) מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה

Then answered they and said before the king, Daniel, who is of the sons of the captives of Judah, regardeth not thee, O king, nor the decree which thou hast signed, but maketh his petition three times a day.

14 אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה

Then the king, when he heard these words, was much troubled, and set his heart to deliver him; and he labored till the going down of the sun to deliver him.

15 באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה

Then these men assembled before the king, and said to the king, Know, O king, that the law of the Medes and Persians is, that no decree or statute which the king establisheth may be changed.

16 באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה (אנת) פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך

Then the king commanded that they should bring Daniel and cast him into the den of lions. And the king spake and said to Daniel, May thy God, whom thou servest continually, deliver thee!

17 והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל

And a stone was brought and laid upon the mouth of the den; and the king sealed it with his own signet, and with the signet of his lords, that nothing concerning Daniel might be changed.

18 אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי

Then the king went to his palace, and passed the night fasting, and suffered not the concubines to be brought to him; and his sleep went from him.

19 באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה--לגבא די אריותא אזל

Then the king arose very early in the morning, and went in haste to the den of lions.

20 וכמקרבה לגבא--לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא--אלהך די אנתה (אנת) פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא

And when he came to the den, he cried with a troubled voice to Daniel; and the king spake and said to Daniel, O Daniel, servant of the living God, has thy God, whom thou servest continually, been able to deliver thee from the lions?

21 אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי

Then said Daniel to the king, O king, live forever!

22 אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא--ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך (קדמך) מלכא חבולה לא עבדת

My God hath sent his angel, and hath shut the lions' mouths, so that they have not hurt me; forasmuch as before him innocency was found in me; and also before thee, O king, have I done no wrong.

23 באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה--די הימן באלהה

Then was the king exceedingly glad, and commanded that they should take Daniel up out of the den. So Daniel was taken up out of the den, and no manner of hurt was found upon him, because he trusted in his God.

24 ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו

And the king commanded, and they brought those men who had accused Daniel, and cast them into the den of lions, them, their children, and their wives; and the lions had the mastery of them, and broke all their bones before they came to the bottom of the den.

25 באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין (דירין) בכל ארעא--שלמכון ישגא

Then King Darius wrote to all people, nations, and languages, that dwell in all the earth: Peace be multiplied to you!

26 מן קדמי שים טעם--די בכל שלטן מלכותי להון זאעין (זיעין) ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא

I make a decree, that in every government of my kingdom men tremble and fear before the God of Daniel; for he is the living God that endureth forever, and whose kingdom shall not be destroyed, and whose dominion shall endure to the end.

27 משיזב ומצל--ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזב לדניאל מן יד אריותא

It is he that delivereth and rescueth, and worketh signs and wonders in heaven and in earth, who hath delivered Daniel from the power of the lions.

28 ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא (פרסאה)

This Daniel prospered in the reign of Darius, and in the reign of Cyrus the Persian.

Cyrus Restores the Vessels of the Temple