דניאל 6

1 שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להון בכל מלכותא

It pleased Daryavesh to set over the kingdom one hundred twenty satraps, who should be throughout the whole kingdom;

2 ועלא מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק

and over them three administrators, of whom Daniel was one; that these satraps might give account to them, and that the king might not suffer loss.

3 אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא

Then this Daniel was distinguished above the administrators and the satraps, because an extraordinary spirit was in him; and the king thought to set him over the whole realm.

4 אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל--מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי

Then the administrators and the satraps sought to find a charge against Daniel regarding the kingdom; but they could find no charge or fault, because he was faithful. Neither was there any error or fault found in him.

5 אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנא עלוהי בדת אלהה

Then these men said, "We will not find any charge against this Daniel, except we find it against him concerning the law of his God."

6 אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי

Then these administrators and satraps assembled together to the king, and said this to him, "King Daryavesh, live forever.

7 אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעא בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא--יתרמא לגב אריותא

All the administrators of the kingdom, the deputies and the satraps, the counselors and the governors, have consulted together to establish a royal statute, and to make a strong decree, that whoever shall ask a petition of any god or man for thirty days, except of you, O king, he shall be cast into the den of lions.

8 כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא

Now, O king, establish the decree, and sign the writing, that it not be changed, according to the law of the Medes and Persians, which cannot be changed."

9 כל קבל דנה--מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא

Therefore king Daryavesh signed the writing and the decree.

10 ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה

When Daniel knew that the writing was signed, he went into his house (now his windows were open in his chamber toward Jerusalem) and he kneeled on his knees three times a day, and prayed, and gave thanks before his God, as he did before.

11 אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל--בעה ומתחנן קדם אלהה

Then these men assembled together, and found Daniel making petition and petition before his God.

12 באדין קרבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא--הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעא מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס--די לא תעדא

Then they came near, and spoke before the king concerning the king's decree. "Haven't you signed a decree, that every man who shall make petition to any god or man within thirty days, except to you, O king, shall be cast into the den of lions?" The king answered, "The thing is true, according to the law of the Medes and Persians, which cannot be changed."

13 באדין ענו ואמרין קדם מלכא--די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך (עלך) מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה

Then they answered and said before the king, "That Daniel, who is of the children of the captivity of Judah, doesn't regard you, O king, nor the decree that you have signed, but makes his petition three times a day."

14 אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה

Then the king, when he heard these words, was very displeased, and set his heart on Daniel to deliver him. And he labored until the going down of the sun to rescue him.

15 באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה

Then these men assembled together to the king, and said to the king, "Know, O king, that it is a law of the Medes and Persians, that no decree nor statute which the king establishes may be changed."

16 באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה (אנת) פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך

Then the king commanded, and they brought Daniel, and cast him into the den of lions. Now the king spoke and said to Daniel, "Your God whom you serve continually, he will deliver you."

17 והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל

A stone was brought, and placed on the opening of the den; and the king sealed it with his own signet, and with the signet of his lords; that nothing might be changed concerning Daniel.

18 אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי

Then the king went to his palace, and passed the night fasting; neither were instruments of music brought before him. And his sleep fled from him.

19 באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה--לגבא די אריותא אזל

Then the king arose very early in the morning, and went in haste to the den of lions.

20 וכמקרבה לגבא--לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא--אלהך די אנתה (אנת) פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא

When he came near to the den to Daniel, he cried with a lamentable voice. The king spoke and said to Daniel, "Daniel, servant of the living God. Is your God, whom you serve continually, able to deliver you from the lions?"

21 אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי

Then said Daniel to the king, "O king, live forever.

22 אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא--ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך (קדמך) מלכא חבולה לא עבדת

My God has sent his angel, and has shut the lions' mouths, and they have not hurt me; because before him innocence was found in me; and also before you, O king, have I done no wrong."

23 באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה--די הימן באלהה

Then was the king exceedingly glad, and commanded that they should take Daniel up out of the den. So Daniel was taken up out of the den, and no manner of hurt was found on him, because he had trusted in his God.

24 ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו

The king commanded, and they brought those men who had accused Daniel, and they cast them into the den of lions, them, their children, and their wives; and the lions overpowered them, and broke all their bones in pieces, before they came to the bottom of the den.

25 באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין (דירין) בכל ארעא--שלמכון ישגא

Then king Daryavesh wrote to all the peoples, nations, and languages, who dwell in all the earth: "Peace be multiplied to you.

26 מן קדמי שים טעם--די בכל שלטן מלכותי להון זאעין (זיעין) ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא

I make a decree, that in all the dominion of my kingdom men tremble and fear before the God of Daniel; for he is the living God, and steadfast forever. His kingdom shall not be destroyed; and his dominion shall be to the end.

27 משיזב ומצל--ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזב לדניאל מן יד אריותא

He delivers and rescues, and he works signs and wonders in heaven and in earth, who has delivered Daniel from the power of the lions."

28 ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא (פרסאה)

So this Daniel prospered in the reign of Daryavesh, and in the reign of Koresh the Persian.

Daniel in the Lions' Den