שמואל ב 1
| ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים | 1 |
After the death of Saul, when David had returned from the slaughter of the Amalekites, and David had stayed two days in Ziklag,
| ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו | 2 |
on the third day, behold, a man came out of the camp from Saul, with his clothes torn and earth on his head. When he came to David, he fell to the earth and showed respect.
| ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי | 3 |
David said to him, “Where do you come from?” He said to him, “I have escaped out of the camp of Israel.”
| ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו | 4 |
David said to him, “How did it go? Please tell me.” He answered, “The people have fled from the battle, and many of the people also have fallen and are dead. Saul and Jonathan his son are dead also.”
| ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו | 5 |
David said to the young man who told him, “How do you know that Saul and Jonathan his son are dead?”
| ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו | 6 |
The young man who told him said, “As I happened by chance on Mount Gilboa, behold, Saul was leaning on his spear; and behold, the chariots and the horsemen followed close behind him.
| ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני | 7 |
When he looked behind him, he saw me and called to me. I answered, ‘Here I am.’
| ויאמר לי מי אתה ויאמר (ואמר) אליו עמלקי אנכי | 8 |
He said to me, ‘Who are you?’ I answered him, ‘I am an Amalekite.’
| ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני--כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי | 9 |
He said to me, ‘Please stand beside me, and kill me, for anguish has taken hold of me because my life lingers in me.’
| ואעמד עליו ואמתתהו--כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה | 10 |
So I stood beside him and killed him, because I was sure that he could not live after he had fallen. I took the crown that was on his head and the bracelet that was on his arm, and have brought them here to my lord.”
| ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו | 11 |
Then David took hold on his clothes and tore them; and all the men who were with him did likewise.
| ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל--כי נפלו בחרב | 12 |
They mourned, wept, and fasted until evening for Saul and for Jonathan his son, and for the people of the LORD, and for the house of Israel, because they had fallen by the sword.
| ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי | 13 |
David said to the young man who told him, “Where are you from?” He answered, “I am the son of a foreigner, an Amalekite.”
| ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה | 14 |
David said to him, “Why were you not afraid to stretch out your hand to destroy the LORD’s anointed?”
| ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת | 15 |
David called one of the young men and said, “Go near, and cut him down!” He struck him so that he died.
| ויאמר אליו דוד דמיך (דמך) על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה | 16 |
David said to him, “Your blood be on your head, for your mouth has testified against you, saying, ‘I have slain the LORD’s anointed.’”
| ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו | 17 |
David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son
| ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר | 18 |
(and he commanded them to teach the children of Judah the song of the bow; behold, it is written in the book of Jashar):
| הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים | 19 |
“Your glory, Israel, was slain on your high places! How the mighty have fallen!
| אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים | 20 |
Don’t tell it in Gath. Don’t publish it in the streets of Ashkelon, lest the daughters of the Philistines rejoice, lest the daughters of the uncircumcised triumph.
| הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם--ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים--מגן שאול בלי משיח בשמן | 21 |
You mountains of Gilboa, let there be no dew or rain on you, and no fields of offerings; for there the shield of the mighty was defiled and cast away, the shield of Saul was not anointed with oil.
| מדם חללים מחלב גבורים--קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם | 22 |
From the blood of the slain, from the fat of the mighty, Jonathan’s bow didn’t turn back. Saul’s sword didn’t return empty.
| שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו | 23 |
Saul and Jonathan were lovely and pleasant in their lives. In their death, they were not divided. They were swifter than eagles. They were stronger than lions.
| בנות ישראל--אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן | 24 |
You daughters of Israel, weep over Saul, who clothed you delicately in scarlet, who put ornaments of gold on your clothing.
| איך נפלו גברים בתוך המלחמה--יהונתן על במותיך חלל | 25 |
How the mighty have fallen in the middle of the battle! Jonathan was slain on your high places.
| צר לי עליך אחי יהונתן--נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים | 26 |
I am distressed for you, my brother Jonathan. You have been very pleasant to me. Your love to me was wonderful, surpassing the love of women.
| איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה | 27 |
How the mighty have fallen, and the weapons of war have perished!”
