שמואל ב 1

1 ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים

Now it came to pass after the death of Saul, when David was returned from smiting the 'Amalekites, that David abode in Ziklag two days.

2 ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו

And it came to pass on the third day, that, behold, a man came out of the camp from Saul with his clothes rent, and earth upon his head: and it happened, when he came to David, that he fell to the earth, and prostrated himself.

3 ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי

And David said unto him, From where comest thou? And he said unto him, Out of the camp of Israel am I escaped.

4 ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו

And David said unto him, What took place there? I pray thee, tell me. And he said, That the people are fled from the battle, and that also many of the people are fallen and have died; and that also Saul and Jonathan his son are dead.

5 ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו

And David said unto the young man that told him, How knowest thou that Saul is dead as also Jonathan his son?

6 ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו

And the young man that told him said, I happened entirely by chance to be upon mount Gilboa', when, behold, there was Saul leaning upon his spear; and, lo, the chariots and horsemen had overtaken him.

7 ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני

And he turned round, and he saw me, and called unto me, And I said, Here am I.

8 ויאמר לי מי אתה ויאמר (ואמר) אליו עמלקי אנכי

And he said unto me, Who art thou! And I answered him, An 'Amalekite am I.

9 ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני--כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי

And he said unto me, Place thyself, I pray thee, by me, and slay me; for a mortal tremor hath seized on me, although my life is yet whole in me.

10 ואעמד עליו ואמתתהו--כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה

So I placed myself by him, and slew him, because I was sure that he could not live after his fall; and I took the crown that was upon his head, and the bracelet that was on his arm, and I have brought them unto my lord hither.

11 ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו

David thereupon took hold of his clothes, and rent them; and [so did] likewise all the men that were with him:

12 ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל--כי נפלו בחרב

And they lamented, and wept, and fasted until the evening, for Saul, and for Jonathan his son, and for the people of the Lord, and for the house of Israel; because they were fallen by the sword.

13 ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי

And David said unto the young man that told him, Whence art thou? And he said, The son of a stranger, an 'Amalekite, am I.

14 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה

And David said unto him, How wast thou not afraid to stretch forth thy hand to destroy the Lord's anointed?

15 ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת

And David called one of the young men, and said, Come near, and fall upon him. And he smote him that he died.

16 ויאמר אליו דוד דמיך (דמך) על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה

And David said unto him, Thy blood is upon thy own head; for thy mouth hath testified against thee, saying, I myself have slain the Lord's anointed.

17 ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו

And David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son:

18 ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר

And he said, That the children of Judah should be taught the bow; behold it is written in the book of Yashar.

19 הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים

O beauty of Israel! upon the high places slain: how are the mighty fallen!

20 אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים

Tell it not in Gath, publish it not in the streets of Ashkelon; that the daughters of the Philistines may not be glad, that the daughters of the uncircumcised may not rejoice.

21 הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם--ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים--מגן שאול בלי משיח בשמן

O mountains of Gilboa', no dew, nor rain be upon you, nor fields of offerings; for there the shield of the mighty was stained, the shield of Saul, as though it had not been anointed with oil.

22 מדם חללים מחלב גבורים--קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם

From the blood of the slain, from the fat of the mighty, the bow of Jonathan turned never back, and the sword of Saul never returned empty.

23 שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו

Saul and Jonathan, the beloved and the dear in their lives, were even in their death not divided: more than eagles were they swift, more than lions were they strong.

24 בנות ישראל--אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן

O daughters of Israel, weep for Saul, who clothed you in scarlet, with beautiful dresses, who put on ornaments of gold upon your apparel.

25 איך נפלו גברים בתוך המלחמה--יהונתן על במותיך חלל

How are the mighty fallen in the midst of the battle! O Jonathan, on thy high places slain.

26 צר לי עליך אחי יהונתן--נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים

I am distressed for thee, my brother Jonathan; very dear hast thou been unto me: wonderful was thy love for me, passing the love of women.

27 איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה

How are the mighty fallen, and lost the instruments of war!