שמואל ב 1

1 ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים

And it came to pass after the death of Saul, when David had returned from the slaughter of the Amalekites, that David abode two days in Ziklag.

2 ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו

And it came to pass on the third day, that behold, a man came out of the camp from Saul with his garments rent, and earth upon his head; and as soon as he came to David, he fell to the earth and did obeisance.

3 ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי

And David said to him, Whence comest thou? And he said to him, Out of the camp of Israel am I escaped.

4 ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו

And David said to him, What has taken place? I pray thee, tell me. And he said that the people had fled from the battle, and many of the people also had fallen and died, and that Saul and Jonathan his son were dead also.

5 ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו

And David said to the young man that told him, How knowest thou that Saul and Jonathan his son are dead?

6 ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו

And the young man that told him said, I happened by chance to be upon mount Gilboa, and behold, Saul leaned on his spear; and behold, the chariots and horsemen followed hard after him.

7 ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני

And he looked behind him, and saw me, and called to me. And I said, Here am I.

8 ויאמר לי מי אתה ויאמר (ואמר) אליו עמלקי אנכי

And he said to me, Who art thou? And I said to him, I am an Amalekite.

9 ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני--כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי

He said to me again, Stand, I pray thee, over me, and slay me; for anguish has seized me; for my life is yet whole in me.

10 ואעמד עליו ואמתתהו--כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה

So I stood over him, and put him to death, for I knew that he would not live after his fall; and I took the crown that was upon his head, and the bracelet that was on his arm, and have brought them hither to my lord.

11 ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו

Then David took hold of his garments and rent them; and all the men that were with him [did] likewise.

12 ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל--כי נפלו בחרב

And they mourned, and wept, and fasted until even for Saul, and for Jonathan his son, and for the people of Jehovah, and for the house of Israel; because they were fallen by the sword.

13 ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי

And David said to the young man that told him, Whence art thou? And he said, I am the son of an Amalekite stranger.

14 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה

And David said to him, How wast thou not afraid to stretch forth thy hand to destroy Jehovah's anointed?

15 ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת

Then David called one of the young men and said, Draw near, [and] fall on him. And he smote him that he died.

16 ויאמר אליו דוד דמיך (דמך) על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה

And David said to him, Thy blood be upon thy head; for thy mouth has testified against thee, saying, I have slain Jehovah's anointed.

17 ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו

And David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son;

18 ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר

and he bade them teach the children of Judah [the song of] the bow. Behold, it is written in the book of Jasher: —

19 הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים

The beauty of Israel is slain upon thy high places: how are the mighty fallen!

20 אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים

Tell [it] not in Gath, carry not the tidings in the streets of Ashkelon; Lest the daughters of the Philistines rejoice, Lest the daughters of the uncircumcised triumph.

21 הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם--ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים--מגן שאול בלי משיח בשמן

Ye mountains of Gilboa, let there be no dew, no rain upon you, nor fields of heave-offerings! For there the shield of the mighty was vilely cast away, The shield of Saul, [as] not anointed with oil.

22 מדם חללים מחלב גבורים--קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם

From the blood of the slain, from the fat of the mighty, The bow of Jonathan turned not back, And the sword of Saul returned not empty.

23 שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו

Saul and Jonathan, beloved and pleasant in their lives, Even in their death were not divided; They were swifter than eagles, they were stronger than lions.

24 בנות ישראל--אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן

Ye daughters of Israel, weep over Saul, who clothed you in scarlet with splendour, Who put ornaments of gold upon your apparel.

25 איך נפלו גברים בתוך המלחמה--יהונתן על במותיך חלל

How are the mighty fallen in the midst of the battle! Jonathan is slain upon thy high places.

26 צר לי עליך אחי יהונתן--נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים

I am distressed for thee, my brother Jonathan: very pleasant wast thou unto me; Thy love to me was wonderful, passing women's love.

27 איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה

How are the mighty fallen, and the instruments of war perished!