שמואל א 20
| ויברח דוד מנוות (מניות) ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך--כי מבקש את נפשי | 1 |
And David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan, What have I done? what is mine iniquity? and what is my sin before thy father, that he seeketh my life?
| ויאמר לו חלילה לא תמות--הנה לו עשה (לא יעשה) אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת | 2 |
And he said unto him, Elohim forbid; thou shalt not die: behold, my father will do nothing either great or small, but that he will shew it me: and why should my father hide this thing from me? it is not so.
| וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך--כי כפשע ביני ובין המות | 3 |
And David sware moreover, and said, Thy father certainly knoweth that I have found favour in thine eyes; and he saith, Let not Jonathan know this, lest he be grieved: but truly as YHWH liveth, and as thy soul liveth, there is but a step between me and death.
| ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך | 4 |
Then said Jonathan unto David, Whatsoever thy soul desireth, I will even do it for thee.
| ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית | 5 |
And David said unto Jonathan, Behold, to morrow is the new moon, and I should not fail to sit with the king at meat: but let me go, that I may hide myself in the field unto the third day at even.
| אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו--כי זבח הימים שם לכל המשפחה | 6 |
If thy father at all miss me, then say, David earnestly asked leave of me that he might run to Bethlehem his city: for there is a yearly sacrifice there for all the family.
| אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו--דע כי כלתה הרעה מעמו | 7 |
If he say thus, It is well; thy servant shall have peace: but if he be very wroth, then be sure that evil is determined by him.
| ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני | 8 |
Therefore thou shalt deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covenant of YHWH with thee: notwithstanding, if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldest thou bring me to thy father?
| ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך--ולא אתה אגיד לך | 9 |
And Jonathan said, Far be it from thee: for if I knew certainly that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee?
| ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה | 10 |
Then said David to Jonathan, Who shall tell me? or what if thy father answer thee roughly?
| ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה | 11 |
And Jonathan said unto David, Come, and let us go out into the field. And they went out both of them into the field.
| ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד--ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך | 12 |
And Jonathan said unto David, O YHWH Elohim of Israel, when I have sounded my father about to morrow any time, or the third day, and, behold, if there be good toward David, and I then send not unto thee, and shew it thee;
| כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך--וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי | 13 |
YHWH do so and much more to Jonathan: but if it please my father to do thee evil, then I will shew it thee, and send thee away, that thou mayest go in peace: and YHWH be with thee, as he hath been with my father.
| ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות | 14 |
And thou shalt not only while yet I live shew me the kindness of YHWH, that I die not:
| ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה | 15 |
But also thou shalt not cut off thy kindness from my house for ever: no, not when YHWH hath cut off the enemies of David every one from the face of the earth.
| ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד | 16 |
So Jonathan made a covenant with the house of David, saying, Let YHWH even require it at the hand of David's enemies.
| ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו | 17 |
And Jonathan caused David to swear again, because he loved him: for he loved him as he loved his own soul.
| ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך | 18 |
Then Jonathan said to David, To morrow is the new moon: and thou shalt be missed, because thy seat will be empty.
| ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל | 19 |
And when thou hast stayed three days, then thou shalt go down quickly, and come to the place where thou didst hide thyself when the business was in hand, and shalt remain by the stone Ezel.
| ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה | 20 |
And I will shoot three arrows on the side thereof, as though I shot at a mark.
| והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר--חי יהוה | 21 |
And, behold, I will send a lad, saying, Go, find out the arrows. If I expressly say unto the lad, Behold, the arrows are on this side of thee, take them; then come thou: for there is peace to thee, and no hurt; as YHWH liveth.
| ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה--לך כי שלחך יהוה | 22 |
But if I say thus unto the young man, Behold, the arrows are beyond thee; go thy way: for YHWH hath sent thee away.
| והדבר--אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם | 23 |
And as touching the matter which thou and I have spoken of, behold, YHWH be between thee and me for ever.
| ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על (אל) הלחם לאכול | 24 |
So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat him down to eat meat.
| וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד | 25 |
And the king sat upon his seat, as at other times, even upon a seat by the wall: and Jonathan arose, and Abner sat by Saul's side, and David's place was empty.
| ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור | 26 |
Nevertheless Saul spake not any thing that day: for he thought, Something hath befallen him, he is not clean; surely he is not clean.
| ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם | 27 |
And it came to pass on the morrow, which was the second day of the month, that David's place was empty: and Saul said unto Jonathan his son, Wherefore cometh not the son of Jesse to meat, neither yesterday, nor to day?
| ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם | 28 |
And Jonathan answered Saul, David earnestly asked leave of me to go to Bethlehem:
| ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך | 29 |
And he said, Let me go, I pray thee; for our family hath a sacrifice in the city; and my brother, he hath commanded me to be there: and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brethren. Therefore he cometh not unto the king's table.
| ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך | 30 |
Then Saul's anger was kindled against Jonathan, and he said unto him, Thou son of the perverse rebellious woman, do not I know that thou hast chosen the son of Jesse to thine own confusion, and unto the confusion of thy mother's nakedness?
| כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי--כי בן מות הוא | 31 |
For as long as the son of Jesse liveth upon the ground, thou shalt not be established, nor thy kingdom. Wherefore now send and fetch him unto me, for he shall surely die.
| ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה | 32 |
And Jonathan answered Saul his father, and said unto him, Wherefore shall he be slain? what hath he done?
| ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד | 33 |
And Saul cast a javelin at him to smite him: whereby Jonathan knew that it was determined of his father to slay David.
| ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם--כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו | 34 |
So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no meat the second day of the month: for he was grieved for David, because his father had done him shame.
| ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו | 35 |
And it came to pass in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him.
| ויאמר לנערו--רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו | 36 |
And he said unto his lad, Run, find out now the arrows which I shoot. And as the lad ran, he shot an arrow beyond him.
| ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה | 37 |
And when the lad was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the lad, and said, Is not the arrow beyond thee?
| ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי (החצים) ויבא אל אדניו | 38 |
And Jonathan cried after the lad, Make speed, haste, stay not. And Jonathan's lad gathered up the arrows, and came to his master.
| והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר | 39 |
But the lad knew not any thing: only Jonathan and David knew the matter.
| ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר | 40 |
And Jonathan gave his artillery unto his lad, and said unto him, Go, carry them to the city.
| הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל | 41 |
And as soon as the lad was gone, David arose out of a place toward the south, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times: and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded.
| ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם א ויקם וילך ויהונתן בא העיר | 42 |
And Jonathan said to David, Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of YHWH, saying, YHWH be between me and thee, and between my seed and thy seed for ever. And he arose and departed: and Jonathan went into the city.
