< מלכים א 12 >

וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אתו 1
Roboam se rendit à Sichem, car tout Israël était venu à Sichem pour le faire roi.
ויהי כשמע ירבעם בן נבט והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני המלך שלמה וישב ירבעם במצרים 2
Jéroboam, fils de Nabat, ayant appris ce qui se passait, — il était encore en Égypte où il s’était enfui loin du roi Salomon, et Jéroboam demeurait en Égypte, —
וישלחו ויקראו לו ויבאו (ויבא) ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר 3
on l’envoya chercher. Alors Jéroboam et toute l’assemblée d’Israël vinrent et parlèrent à Roboam en ces termes:
אביך הקשה את עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו--ונעבדך 4
« Ton père a rendu notre joug dur; toi maintenant, allège la dure servitude que nous a imposée ton père, et le joug pesant qu’il a mis sur nous; et nous te servirons. »
ויאמר אליהם לכו עד שלשה ימים--ושובו אלי וילכו העם 5
Il leur dit: « Allez vous-en pour trois jours, et revenez vers moi. » Et le peuple s’en alla.
ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עמדים את פני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר 6
Le roi Roboam consulta les vieillards qui s’étaient tenus auprès de Salomon, son père, pendant sa vie, en disant: « Que me conseillez-vous de répondre à ce peuple? »
וידבר (וידברו) אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים כל הימים 7
Ils lui parlèrent en disant: « Si aujourd’hui tu es serviable à ce peuple, si tu leur viens en aide, si tu leur réponds et si tu leur dis des paroles bienveillantes, ils seront pour toujours tes serviteurs. »
ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו אשר העמדים לפניו 8
Mais Roboam laissa le conseil que lui donnaient les vieillards, et il consulta les jeunes gens qui avaient grandi avec lui et qui se tenaient devant lui.
ויאמר אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה--אשר דברו אלי לאמר הקל מן העל אשר נתן אביך עלינו 9
Il leur dit: « Que me conseillez-vous de répondre à ce peuple qui me tient ce langage: Allège le joug que nous a imposé ton père? »
וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את עלנו ואתה הקל מעלינו כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי 10
Les jeunes gens qui avaient grandi avec lui répondirent en disant: « Tu parleras ainsi à ce peuple qui t’a tenu ce langage: Ton père a rendu notre joug pesant; toi allège-le-nous! Tu leur parleras ainsi: Mon petit doigt est plus gros que les reins de mon père.
ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אוסיף על עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים 11
Eh bien! Mon père vous a chargés d’un joug pesant, et moi je rendrai votre joug plus pesant encore; mon père vous a châtiés avec des fouets, et moi je vous châtierai avec des scorpions. »
ויבו ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלישי 12
Jéroboam et tout le peuple vinrent auprès de Roboam le troisième jour, selon que le roi avait dit: « Revenez vers moi dans trois jours. »
ויען המלך את העם קשה ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו 13
Le roi répondit durement au peuple. Laissant le conseil que les vieillards lui avaient donné,
וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר אבי הכביד את עלכם ואני אסיף על עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים 14
il leur parla selon le conseil des jeunes gens, en ces termes: « Mon père a rendu votre joug pesant, et moi je rendrai votre joug plus pesant encore; mon père vous a châtiés avec des fouets, et moi je vous châtierai avec des scorpions. »
ולא שמע המלך אל העם כי היתה סבה מעם יהוה למען הקים את דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני אל ירבעם בן נבט 15
Le roi n’écouta donc pas le peuple, car tel était le procédé de Yahweh pour l’accomplissement de la parole que Yahweh avait dite par Ahias de Silo à Jéroboam, fils de Nabat.
וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אלהם וישבו העם את המלך דבר לאמר מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו 16
Lorsque tout Israël vit que le roi ne l’écoutait pas, le peuple répondit au roi en ces termes: « Quelle part avons-nous avec David? Nous n’avons pas d’héritage avec le fils d’Isaï! A tes tentes, Israël! Quant à toi, pourvois à ta maison, David! » Et Israël s’en alla dans ses tentes.
ובני ישראל הישבים בערי יהודה--וימלך עליהם רחבעם 17
Ce fut seulement sur les enfants d’Israël qui habitaient les villes de Juda que régna Roboam.
וישלח המלך רחבעם את אדרם אשר על המס וירגמו כל ישראל בו אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם 18
Alors le roi Roboam envoya Aduram, qui était préposé aux impôts; mais Aduram fut lapidé par tout Israël, et il mourut. Et le roi Roboam se hâta de monter sur un char, pour s’enfuir à Jérusalem.
ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה 19
C’est ainsi qu’Israël se détacha de la maison de David jusqu’à ce jour.
ויהי כשמע כל ישראל כי שב ירבעם וישלחו ויקראו אתו אל העדה וימליכו אתו על כל ישראל לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו 20
Tout Israël ayant appris que Jéroboam était revenu d’Égypte, ils l’envoyèrent appeler dans l’assemblée, et ils le firent roi sur tout Israël. Il n’y eut personne qui suivit la maison de David, si ce n’est la seule tribu de Juda.
ויבאו (ויבא) רחבעם ירושלם ויקהל את כל בית יהודה ואת שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור עשה מלחמה--להלחם עם בית ישראל להשיב את המלוכה לרחבעם בן שלמה 21
De retour à Jérusalem, Roboam rassembla toute la maison de Juda et la tribu de Benjamin, cent quatre-vingt mille guerriers d’élite, pour qu’ils combattissent contre la maison d’Israël, afin de ramener le royaume à Roboam, fils de Salomon.
ויהי דבר האלהים אל שמעיה איש האלהים לאמר 22
Mais la parole de Dieu fut adressée à Sémaïas, homme de Dieu, en ces termes:
אמר אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה ואל כל בית יהודה ובנימין ויתר העם לאמר 23
« Parle à Roboam, fils de Salomon, roi de Juda, et à toute la maison de Juda et de Benjamin, et au reste du peuple, en disant:
כה אמר יהוה לא תעלו ולא תלחמון עם אחיכם בני ישראל שובו איש לביתו--כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את דבר יהוה וישבו ללכת כדבר יהוה 24
Ainsi dit Yahweh: Ne montez pas et ne faites pas la guerre à vos frères, les enfants d’Israël. Retournez chacun dans votre maison, car c’est par moi que cette chose est arrivée. » Ils écoutèrent la parole de Yahweh, et ils s’en retournèrent, se conformant à la parole de Yahweh.
ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים וישב בה ויצא משם ויבן את פנואל 25
Jéroboam bâtit Sichem sur la montagne d’Ephraïm, et il y demeura; il en sortit ensuite, et bâtit Phanuel.
ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד 26
Et Jéroboam dit dans son cœur: « Maintenant le royaume pourrait bien retourner à la maison de David.
אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית יהוה בירושלם ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה 27
Si ce peuple monte pour faire des sacrifices dans la maison de Yahweh, à Jérusalem, le cœur de ce peuple retournera à son seigneur, à Roboam, roi de Juda, ils me tueront et retourneront à Roboam, roi de Juda. »
ויועץ המלך--ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם--הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים 28
Après s’être consulté, le roi fit deux veaux d’or, et il dit au peuple: « Assez longtemps vous êtes montés à Jérusalem! Israël, voici ton Dieu, qui t’a fait monter du pays d’Égypte. »
וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן 29
Il plaça l’un de ces veaux à Béthel, et il mit l’autre à Dan.
ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד דן 30
Ce fut là une occasion de péché, car le peuple allait jusqu’à Dan adorer l’un des veaux.
ויעש את בית במות ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי 31
Jéroboam fit une maison de hauts lieux, et il fit des prêtres pris parmi le peuple, qui n’étaient pas des enfants de Lévi.
ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח--כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה 32
Jéroboam institua une fête au huitième mois, le quinzième jour du mois, à l’imitation de la fête qui se célébrait en Juda, et il offrit des sacrifices sur l’autel. C’est ainsi qu’il fit à Béthel, afin que l’on sacrifiât aux veaux qu’il avait faits. Il établit à Béthel les prêtres des hauts lieux qu’il avait élevés.
ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני--בחדש אשר בדא מלבד (מלבו) ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר 33
Il monta sur l’autel qu’il avait fait à Béthel, le quinzième jour du huitième mois, le mois qu’il avait choisi de lui-même. Il institua une fête pour les enfants d’Israël, et il monta sur l’autel pour mettre le feu aux victimes.

< מלכים א 12 >