Ψαλμοί 41

1 «Εις τον πρώτον μουσικόν. Ψαλμός του Δαβίδ.» Μακάριος ο επιβλέπων εις τον πτωχόν· εν ημέρα θλίψεως θέλει ελευθερώσει αυτόν ο Κύριος.

למנצח מזמור לדוד אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהוה׃

2 Ο Κύριος θέλει φυλάξει αυτόν και διατηρήσει την ζωήν αυτού· μακάριος θέλει είσθαι επί της γής· και δεν θέλεις παραδώσει αυτόν εις την επιθυμίαν των εχθρών αυτού.

יהוה ישמרהו ויחיהו יאשר בארץ ואל תתנהו בנפש איביו׃

3 Ο Κύριος θέλει ενδυναμόνει αυτόν επί της κλίνης της ασθενείας· εν τη αρρωστία αυτού συ θέλεις στρόνει όλην την κλίνην αυτού.

יהוה יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו׃

4 Εγώ είπα, Κύριε, ελέησόν με· ίασαι την ψυχήν μου, διότι ήμαρτον εις σε.

אני אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך׃

5 Οι εχθροί μου λέγουσι κακά περί εμού, Πότε θέλει αποθάνει, και θέλει απολεσθή το όνομα αυτού;

אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו׃

6 Και εάν τις έρχηται να με ίδη, ομιλεί ματαιότητα· η καρδία αυτού συνάγει εις εαυτήν ανομίαν· εξελθών έξω, λαλεί αυτήν.

ואם בא לראות שוא ידבר לבו יקבץ און לו יצא לחוץ ידבר׃

7 Κατ' εμού ψιθυρίζουσιν ομού πάντες οι μισούντές με· κατ' εμού διαλογίζονται κακά λέγοντες,

יחד עלי יתלחשו כל שנאי עלי יחשבו רעה לי׃

8 Πράγμα κακόν εκολλήθη εις αυτόν· και κατάκοιτος ων δεν θέλει πλέον σηκωθή.

דבר בליעל יצוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום׃

9 Και αυτός ο άνθρωπος, μετά του οποίου έζων ειρηνικώς, επί τον οποίον ήλπισα, όστις έτρωγε τον άρτον μου, εσήκωσεν επ' εμέ πτέρναν.

גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׃

10 Αλλά συ, Κύριε, ελέησόν με και ανάστησόν με, και θέλω ανταποδώσει εις αυτούς.

ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם׃

11 Εκ τούτου γνωρίζω ότι συ με ευνοείς, επειδή δεν θριαμβεύει κατ' εμού ο εχθρός μου.

בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע איבי עלי׃

12 Εμέ δε, συ με εστήριξας εις την ακεραιότητά μου, και με εστερέωσας ενώπιόν σου εις τον αιώνα.

ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם׃

13 Ευλογητός Κύριος ο Θεός του Ισραήλ, απ' αιώνος και έως αιώνος. Αμήν και αμήν.

ברוך יהוה אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן׃