אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃ |
ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃ |
ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃ |
כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ |
ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃ |
ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃ |
חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃ |
העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ |
ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ |
ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃ |
לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃ |
ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃ |
ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃ |
הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃ |
ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃ |
ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃ |
העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃ |
אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃ |
כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃ |
אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃ |
ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃ |
והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃ |
והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃ |
ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃ |
והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃ |
ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ |
ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃ |
ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃ |
ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃ |
ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃ |
ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃ |
ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃ |
ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃ |
ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃ |
ויצו את המון העם לשבת לארץ׃ |
ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃ |
ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃ |
והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃ |
וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃ |