Psalm 78
1 Eine Unterweisung; von Asaph. Höre, mein Volk, meine Lehre, neiget eure Ohren zu den Reden meines Mundes!
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי |
2 Ich will meinen Mund zu einem Spruche öffnen, will Rätsel vortragen aus alter Zeit,
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם |
3 was wir gehört und gelernt und was unsre Väter uns erzählt haben.
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו |
4 Es wurde ihren Söhnen nicht vorenthalten, sondern sie haben dem spätern Geschlecht den Ruhm des HERRN erzählt, seine Macht und seine Wunder, die er getan,
| לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה |
5 nämlich, daß er ein Zeugnis aufstellte in Jakob und ein Gesetz gab in Israel, von welchem er unsern Vätern befahl, es ihren Kindern kundzutun,
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם |
6 damit das spätere Geschlecht es wisse, die Kinder, die noch sollten geboren werden, und damit auch sie, wenn sie aufgewachsen wären, es ihren Kindern erzählten;
| למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם |
7 daß diese auf Gott ihr Vertrauen setzten und nicht vergäßen die Taten Gottes und seine Gebote befolgten
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו |
8 und nicht würden wie ihre Väter, ein abtrünniges und widerspenstiges Geschlecht, ein Geschlecht, das kein festes Herz hatte, und dessen Geist nicht treu war gegen Gott.
| ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו |
9 Die Kinder Ephraims, geübte Bogenschützen, wandten um am Tage der Schlacht.
| בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב |
10 Sie bewahrten den Bund Gottes nicht und wollten nicht nach seinem Gesetze wandeln.
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת |
11 Und sie vergaßen seine Taten und seine Wunder, die er ihnen erzeigt.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם |
12 Vor ihren Vätern hatte er Wunder getan im Lande Ägypten, im Gefilde Zoan.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען |
13 Er spaltete das Meer und führte sie hindurch und türmte die Wasser auf wie einen Damm,
| בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד |
14 und leitete sie bei Tag mit einer Wolke und während der ganzen Nacht mit einem hellen Feuer.
| וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש |
15 Er spaltete Felsen in der Wüste und tränkte sie wie mit großen Fluten,
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה |
16 und ließ Bäche aus dem Felsen hervorspringen und Wasser herabfließen in Strömen.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים |
17 Dennoch fuhren sie fort, wider ihn zu sündigen und den Höchsten zu erzürnen in der Wüste.
| ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה |
18 Und sie versuchten Gott in ihrem Herzen, indem sie Speise forderten nach ihrem Gelüste.
| וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם |
19 Und sie redeten wider Gott und sprachen: «Kann Gott einen Tisch bereiten in der Wüste?
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר |
20 Siehe, er hat den Felsen geschlagen, daß Wasser flossen und Bäche sich ergossen. Kann er aber auch Brot geben? Wird er seinem Volke Fleisch verschaffen?»
| הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו |
21 Darum, als der HERR das hörte, ward er entrüstet, und Feuer entbrannte wider Jakob, ja, Zorn stieg auf über Israel,
| לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל |
22 weil sie Gott nicht glaubten und nicht auf seine Hilfe vertrauten.
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו |
23 Und er gebot den Wolken droben und öffnete die Türen des Himmels;
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח |
24 und er ließ Manna auf sie regnen zum Essen und gab ihnen Himmelskorn.
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו |
25 Der Mensch aß Engelsbrot; er sandte ihnen Speise genug.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע |
26 Er erregte den Ostwind am Himmel und führte durch seine Kraft den Südwind herbei,
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן |
27 ließ Fleisch auf sie regnen wie Staub und beschwingte Vögel wie Sand am Meer,
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף |
28 und ließ sie fallen mitten in ihr Lager, rings um ihre Wohnung her.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו |
29 Da aßen sie und wurden allzu satt; was sie gewünscht hatten, gewährte er ihnen.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם |
30 Sie hatten sich ihres Gelüstes noch nicht entschlagen, und ihre Speise war noch in ihrem Munde,
| לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם |
31 als der Zorn Gottes sich wider sie erhob und die Fetten unter ihnen erwürgte und die Jungmannschaft Israels darniederstürzte.
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע |
32 Trotz alledem sündigten sie weiter und glaubten nicht an seine Wunder.
| בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו |
33 Darum ließ er ihre Tage wie einen Hauch vergehen und ihre Jahre durch plötzlichen Untergang.
| ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה |
34 Wenn er sie tötete, so suchten sie ihn und kehrten sich wieder zu Gott
| אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל |
35 und dachten daran, daß Gott ihr Fels sei, und Gott, der Höchste, ihr Erlöser.
| ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם |
36 Aber sie heuchelten ihm mit ihrem Munde und logen mit ihren Zungen;
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו |
37 denn ihr Herz war nicht aufrichtig gegen ihn, und sie hielten nicht treu an seinem Bund.
| ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו |
38 Er aber war barmherzig und vergab die Schuld und vertilgte sie nicht und hat oftmals seinen Zorn abgewandt und nicht allen seinen Grimm erweckt;
| והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו |
39 denn er dachte daran, daß sie Fleisch seien, ein Wind, der hinfährt und nicht wiederkehrt.
| ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב |
40 Wie oft empörten sie sich wider ihn in der Wüste und betrübten ihn in der Einöde!
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון |
41 Und sie versuchten Gott immer wieder und kränkten den Heiligen Israels.
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו |
42 Sie sind seiner Hand nicht eingedenk gewesen, des Tages, da er sie vom Feinde erlöste;
| לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר |
43 da er seine Zeichen tat in Ägypten und seine Wunder im Gefilde Zoan;
| אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען |
44 als er ihre Ströme in Blut verwandelte und ihre Bäche, so daß man nicht trinken konnte;
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון |
45 da er Ungeziefer unter sie sandte, das sie fraß, und Frösche, die sie verderbten;
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם |
46 da er den Fressern ihre Früchte gab und den Heuschrecken ihre Erzeugnisse;
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה |
47 da er ihre Weinstöcke mit Hagel schlug und ihre Maulbeerbäume mit Schlossen
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל |
48 und ihr Vieh dem Hagel preisgab und ihre Herden den Wetterstrahlen;
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים |
49 da er gegen sie die Glut seines Zornes entsandte, Grimm und Ungnade und Drangsal, Scharen von Unglücksengeln;
| ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים |
50 da er seinem Zorn den Lauf ließ, ihre Seele nicht vor dem Tod bewahrte, sondern ihr Leben der Pest preisgab;
| יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר |
51 da er alle Erstgeburt in Ägypten schlug, die Erstlinge ihrer Kraft in den Hütten Hams.
| ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם |
52 Und er ließ sein Volk ausziehen wie Schafe und leitete sie wie eine Herde in der Wüste
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר |
53 und führte sie sicher, daß sie sich nicht fürchteten; ihre Feinde aber bedeckte das Meer.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים |
54 Und er brachte sie in die Grenzen seines Heiligtums; zu diesem Berg, den seine Rechte erworben.
| ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו |
55 Und er vertrieb vor ihnen her die Heiden und teilte ihnen das Erbe aus mit der Meßschnur und ließ in ihren Zelten die Stämme Israels wohnen.
| ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל |
56 Aber sie versuchten und erzürnten den höchsten Gott und hielten seine Zeugnisse nicht,
| וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו |
57 sondern wichen zurück und fielen ab wie ihre Väter; sie gingen fehl wie ein trügerischer Bogen.
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה |
58 Und sie reizten ihn zum Zorn durch ihre Höhen und zur Eifersucht durch ihre Götzen.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו |
59 Gott hörte es und entrüstete sich und verabscheute Israel sehr.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל |
60 Und er verließ seine Wohnung zu Silo, das Zelt, wo er unter den Menschen wohnte,
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם |
61 und gab seine Macht in Gefangenschaft und seine Herrlichkeit in Feindeshand,
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר |
62 und überlieferte sein Volk dem Schwert und war entrüstet über sein Erbe.
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר |
63 Seine Jünglinge hat das Feuer verzehrt, und seine Jungfrauen mußten ohne Brautlied bleiben.
| בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו |
64 Seine Priester sind durchs Schwert gefallen, und seine Witwen konnten nicht weinen.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה |
65 Da erwachte der Herr wie ein Schlafender, wie ein Starker, der sich Mut zugetrunken.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין |
66 Und er schlug seine Feinde zurück, ewige Schande fügte er ihnen zu.
| ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו |
67 Und er verwarf das Zelt Josephs und erwählte nicht den Stamm Ephraim,
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר |
68 sondern erwählte den Stamm Juda, den Berg Zion, welchen er liebt.
| ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב |
69 Und er baute sein Heiligtum wie Himmelshöhen, gleich der Erde, die er auf ewig gegründet hat.
| ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם |
70 Und er erwählte seinen Knecht David und nahm ihn von den Schafhürden weg.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן |
71 Da er den tragenden Schafen nachging, holte er ihn, daß er weiden sollte Jakob, sein Volk, und Israel, sein Erbe.
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו |
72 Und er weidete sie mit aller Treue seines Herzens und leitete sie mit geschickter Hand.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם |
