Psalm 74
1 Eine Unterweisung. Von Asaph. O Gott, warum hast du uns für immer verworfen und raucht dein Zorn wider die Schafe deiner Weide?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
2 Gedenke deiner Gemeinde, die du vor alters erworben, an den Stamm deines Erbteils, den du erlöst hast, an den Berg Zion, darauf du Wohnung genommen!
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
3 Betritt den Ort, der beständig in Trümmern liegt! Alles hat der Feind im Heiligtum verderbt!
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
4 Deine Widersacher brüllen in deiner Versammlungsstätte; sie haben ihre Zeichen zum Panier aufgestellt.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
5 Es sieht aus, als schwänge man oben im Dickicht des Waldes die Axt;
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
6 und jetzt zerschlagen sie sein Schnitzwerk allzumal mit Beilen und Hämmern.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
7 Sie stecken dein Heiligtum in Brand, sie entweihen die Wohnung deines Namens und machen sie dem Erdboden gleich!
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
8 Sie sprechen in ihren Herzen: «Laßt uns sie allesamt unterdrücken!» Sie verbrennen alle Versammlungsstätten Gottes im Lande.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
9 Unsere eigenen Zeichen sehen wir nicht; es ist kein Prophet mehr da, und niemand bei uns weiß, wie lange das dauern soll.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
10 O Gott, wie lange darf der Widersacher schmähen? Soll der Feind deinen Namen immerfort lästern?
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
11 Warum ziehst du deine Hand zurück, deine Rechte? [Ziehe sie] hervor aus deinem Busen, vertilge!
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
12 Und doch ist Gott mein König, der von alters her Sieg gab in diesem Land.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
13 Du teiltest das Meer durch deine Kraft, zerschlugst die Köpfe der Krokodile am Wasser;
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
14 du zerbrachst die Köpfe des Leviatans, du gabst ihn dem Volk der Wüstenbewohner zur Speise.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
15 Du ließest Quellen und Bäche entspringen, legtest Ströme trocken, die sonst beständig fließen.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
16 Dein ist der Tag, dein ist auch die Nacht, du hast das Licht und die Sonne bereitet.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
17 Du hast alle Grenzen des Landes festgesetzt, Sommer und Winter hast du gemacht.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
18 HERR, gedenke daran: Der Feind schmäht dich, und ein törichtes Volk lästert deinen Namen!
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
19 Gib die Seele deiner Turteltaube nicht dem Raubtier preis und vergiß deiner elenden Tiere nicht immerdar!
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
20 Blicke auf den Bund! Denn die Schlupfwinkel des Landes sind voll Räuberhöhlen.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
21 Weise den Unterdrückten nicht beschämt zurück, sondern laß die Elenden und Armen deinen Namen preisen!
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
22 Stehe auf, o Gott, führe deine Sache! Gedenke der Schmach, die dir täglich von den Gottlosen widerfährt!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
23 Vergiß das Geschrei deiner Widersacher nicht, den Lärm deiner Feinde, der beständig emporsteigt!
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |
