Psalm 137
1 An den Strömen Babels saßen wir und weinten, wenn wir Zions gedachten.
| על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃ |
2 An den Weiden, die dort sind, hängten wir unsre Harfen auf.
| על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃ |
3 Denn die uns daselbst gefangen hielten, forderten Lieder von uns, und unsre Peiniger, daß wir fröhlich seien: «Singet uns eines von den Zionsliedern!»
| כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃ |
4 Wie sollten wir des HERRN Lied singen auf fremdem Boden?
| איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃ |
5 Vergesse ich deiner, Jerusalem, so verdorre meine Rechte!
| אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃ |
6 Meine Zunge müsse an meinem Gaumen kleben, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht über meine höchste Freude setze!
| תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃ |
7 Gedenke, HERR, den Kindern Edoms den Tag Jerusalems, wie sie sprachen: «Zerstöret, zerstöret sie bis auf den Grund!»
| זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃ |
8 Tochter Babel, du Verwüsterin! Wohl dem, der dir vergilt, was du uns angetan!
| בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃ |
9 Wohl dem, der deine Kindlein nimmt und sie zerschmettert am Felsgestein!
| אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃ |
