Sprueche 31
1 Worte des Königs Lemuel; die Lehre, die seine Mutter ihm gab:
| דברי למואל מלך-- משא אשר-יסרתו אמו |
2 Was soll ich dir raten, mein Sohn, du Sohn meines Leibes, du Sohn meiner Gelübde?
| מה-ברי ומה-בר-בטני ומה בר-נדרי |
3 Opfere nicht den Weibern deine Kraft, noch deine Zeit denen, welche die Könige entnerven!
| אל-תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין |
4 Es ziemt sich für Könige nicht, Lemuel, es ziemt sich für Könige nicht, Wein zu trinken, noch für Fürsten der Hang zu berauschendem Getränk!
| אל למלכים למואל--אל למלכים שתו-יין ולרוזנים או (אי) שכר |
5 Sie könnten über dem Trinken das Gesetz vergessen und ein falsches Urteil fällen all dem unglücklichen Volk.
| פן-ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל-בני-עני |
6 Gebt starkes Getränk denen, die untergehen, und Wein den betrübten Seelen!
| תנו-שכר לאובד ויין למרי נפש |
7 So können sie über dem Trinken ihre Armut vergessen und brauchen nicht mehr an ihr Leid zu denken.
| ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר-עוד |
8 Tue deinen Mund auf für den Stummen, für das Recht aller Verlassenen!
| פתח-פיך לאלם אל-דין כל-בני חלוף |
9 Tue deinen Mund auf, richte recht und verteidige den Elenden und Armen!
| פתח-פיך שפט-צדק ודין עני ואביון |
10 Ein wackeres Weib (wer findet es?) ist weit mehr wert als köstliche Perlen!
| אשת-חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה |
11 Auf sie verläßt sich ihres Mannes Herz, und an Gewinn mangelt es ihm nicht.
| בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר |
12 Sie erweist ihm Gutes und nichts Böses ihr ganzes Leben lang.
| גמלתהו טוב ולא-רע-- כל ימי חייה |
13 Sie zieht Wolle und Flachs und verarbeitet es mit willigen Händen.
| דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה |
14 Wie die Handelsschiffe bringt sie ihr Brot aus der Ferne herbei.
| היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה |
15 Bevor der Morgen graut, ist sie schon auf und gibt Speise heraus für ihr Haus und befiehlt ihren Mägden.
| ותקם בעוד לילה--ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה |
16 Sie trachtet nach einem Acker und erwirbt ihn auch; mit dem Ertrag ihrer Hände pflanzt sie einen Weinberg an.
| זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם |
17 Sie gürtet ihre Lenden mit Kraft und stählt ihre Arme.
| חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה |
18 Sie sieht, daß ihre Arbeit gedeiht; ihr Licht geht auch des Nachts nicht aus.
| טעמה כי-טוב סחרה לא-יכבה בליל (בלילה) נרה |
19 Sie greift nach dem Spinnrocken, und ihre Hände fassen die Spindel.
| ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך |
20 Sie tut ihre Hand dem Unglücklichen auf und reicht ihre Hände dem Armen.
| כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון |
21 Vor dem Schnee ist ihr nicht bange für ihr Haus, denn ihr ganzes Haus ist in Scharlach gekleidet.
| לא-תירא לביתה משלג כי כל-ביתה לבש שנים |
22 Sie macht sich selbst Decken; Linnen und Purpur ist ihr Gewand.
| מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה |
23 Ihr Mann ist wohlbekannt in den Toren, wenn er unter den Ältesten des Landes sitzt.
| נודע בשערים בעלה בשבתו עם-זקני-ארץ |
24 Sie macht Hemden und verkauft sie und liefert dem Händler Gürtel.
| סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני |
25 Kraft und Würde ist ihr Gewand, und sie lacht des künftigen Tages.
| עז-והדר לבושה ותשחק ליום אחרון |
26 Ihren Mund öffnet sie mit Weisheit, und freundliche Unterweisung ist auf ihrer Zunge.
| פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה |
27 Sie behält ihre Haushaltung im Auge und ißt nie das Brot der Faulheit.
| צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל |
28 Ihre Söhne wachsen heran und preisen sie glücklich; ihr Mann rühmt sie ebenfalls:
| קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה |
29 «Viele Töchter sind wackere Frauen geworden; aber du übertriffst sie alle!»
| רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה |
30 Anmut besticht und Schönheit vergeht; ein Weib, das den HERRN fürchtet, soll man loben.
| שקר החן והבל היפי אשה יראת-יהוה היא תתהלל |
31 Gebt ihr von den Früchten ihres Wirkens, und ihre Werke werden sie loben in den Toren!
| תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה |
