Job 7
1 Hat der Mensch nicht Kriegsdienst auf Erden, sind seine Tage nicht wie die eines Söldners?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Ein Knecht sehnt sich nach dem Schatten, und ein Söldner verlangt nach seinem Lohn;
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 mir aber wurden Monate voll Enttäuschung beschert und Nächte voller Qual zugezählt.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 Wenn ich mich niederlege, so spreche ich: Wann werde ich aufstehen? Aber der Abend dehnt sich lang, und vom Umherwälzen werde ich gar satt bis zur Morgendämmerung.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 Mein Leib ist bekleidet mit Würmern und einer Kruste von Erde, meine Haut zieht sich zusammen und eitert.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 Meine Tage gleiten schneller dahin als ein Weberschifflein, sie schwinden hoffnungslos dahin.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Bedenke, daß mein Leben ein Hauch ist, daß mein Auge nichts Gutes mehr sehen wird;
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 das Auge, das mich schaut, wird mich nicht mehr sehen; wenn du nach mir siehst, so bin ich nicht mehr!
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 Wie die Wolke vergeht und verschwindet, so kommt, wer zum Totenreiche fährt, nicht mehr herauf; (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 er kehrt nicht mehr in sein Haus zurück, und seine Stätte kennt ihn nicht mehr.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 Darum will auch ich meinen Mund nicht halten; ich will reden in der Angst meines Geistes, in der Betrübnis meiner Seele will ich klagen:
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Bin ich denn ein Meer oder ein Ungeheuer, daß du eine Wache wider mich aufstellst?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 Wenn ich denke: Mein Bett wird mich trösten, mein Lager wird meine Klage erleichtern!
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 so erschreckst du mich mit Träumen und ängstigst mich durch Gesichte,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 so daß meine Seele Erwürgung vorzöge und ich lieber tot wäre, als ein Gerippe zu sein.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 Es ist mir verleidet! Ich will nicht ewig leben; laß ab von mir; meine Tage sind ein Hauch!
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 Was ist der Mensch, daß du ihn so hochhältst und auf ihn achtest?
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 Du suchst ihn alle Morgen heim, und alle Augenblicke prüfst du ihn.
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 Warum schaust du nicht von mir weg und lässest mir nicht soviel Ruhe, daß ich meinen Speichel schlucke?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 Habe ich gesündigt, was kann ich dir antun, du Menschenhüter? Warum hast du mich dir zur Zielscheibe gesetzt, daß ich mir selbst zur Bürde bin?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Warum vergibst du meine Übertretung nicht und erlässest mir nicht meine Schuld? Denn jetzt werde ich mich in den Staub legen, und wenn du mich morgen früh suchst, so bin ich nicht mehr!
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
