ויען-יהוה את-איוב מנהסערה (מן הסערה) ויאמר |
מי זה מחשיך עצה במלין-- בלי-דעת |
אזר-נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני |
איפה היית ביסדי-ארץ הגד אם-ידעת בינה |
מי-שם ממדיה כי תדע או מי-נטה עליה קו |
על-מה אדניה הטבעו או מי-ירה אבן פנתה |
ברן-יחד כוכבי בקר ויריעו כל-בני אלהים |
ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא |
בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו |
ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים |
ואמר--עד-פה תבוא ולא תסיף ופא-ישית בגאון גליך |
המימיך צוית בקר ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו |
לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה |
תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש |
וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר |
הבאת עד-נבכי-ים ובחקר תהום התהלכת |
הנגלו לך שערי-מות ושערי צלמות תראה |
התבננת עד-רחבי-ארץ הגד אם-ידעת כלה |
אי-זה הדרך ישכן-אור וחשך אי-זה מקמו |
כי תקחנו אל-גבולו וכי-תבין נתיבות ביתו |
ידעת כי-אז תולד ומספר ימיך רבים |
הבאת אל-אצרות שלג ואוצרות ברד תראה |
אשר-חשכתי לעת-צר ליום קרב ומלחמה |
אי-זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי-ארץ |
מי-פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות |
להמטיר על-ארץ לא-איש-- מדבר לא-אדם בו |
להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא |
היש-למטר אב או מי-הוליד אגלי-טל |
מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו |
כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו |
התקשר מעדנות כימה או-משכות כסיל תפתח |
התציא מזרות בעתו ועיש על-בניה תנחם |
הידעת חקות שמים אם-תשים משטרו בארץ |
התרים לעב קולך ושפעת-מים תכסך |
התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו |
מי-שת בטחות חכמה או מי-נתן לשכוי בינה |
מי-יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב |
בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו |
התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא |
כי-ישחו במעונות ישבו בסכה למו-ארב |
מי יכין לערב צידו כי-ילדו אל-אל ישועו יתעו לבלי-אכל |