Job 32
1 Da hörten jene drei Männer auf, Hiob zu antworten, weil er in seinen Augen gerecht war.
| וישבתו שלשת האנשים האלה-- מענות את-איוב כי הוא צדיק בעיניו |
2 Es entbrannte aber der Zorn Elihus, des Sohnes Barachels, des Busiters, vom Geschlechte Ram; über Hiob entbrannte sein Zorn, weil er sich selbst für gerechter hielt als Gott;
| ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי-- ממשפחת-רם באיוב חרה אפו-- על-צדקו נפשו מאלהים |
3 über seine drei Freunde aber entbrannte sein Zorn, weil sie keine Antwort fanden und Hiob doch verurteilten.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא-מצאו מענה-- וירשיעו את-איוב |
4 Elihu aber hatte mit seiner Rede an Hiob gewartet; denn jene waren älter als er.
| ואליהו--חכה את-איוב בדברים כי זקנים-המה ממנו לימים |
5 Als aber Elihu sah, daß im Munde jener drei Männer keine Antwort mehr war, entbrannte sein Zorn.
| וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו |
6 Und Elihu, der Sohn Barachels, der Busiter, hob an und sprach: Jung bin ich an Jahren, ihr aber seid grau; darum habe ich mich gefürchtet, euch meinen Befund zu verkünden.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי-- ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על-כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם |
7 Ich dachte: Die Betagten sollen reden und die Bejahrten ihre Weisheit kundtun.
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה |
8 Aber der Geist ist es im Menschen und der Odem des Allmächtigen, der sie verständig macht.
| אכן רוח-היא באנוש ונשמת שדי תבינם |
9 Nicht alle Lehrer sind weise, und nicht alle Greise verstehen sich aufs Recht.
| לא-רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט |
10 Darum sage ich: Höret auf mich, so will ich mein Urteil verkünden, ja, auch ich.
| לכן אמרתי שמעה-לי אחוה דעי אף-אני |
11 Siehe, ich habe eure Reden abgewartet, habe zugehört bis zu eurem Entscheid, bis ihr die rechten Worte gefunden hättet;
| הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם עד-תחקרון מלין |
12 und ich habe auf euch gewartet, bis ihr fertig waret; aber siehe, da ist keiner unter euch, der Hiob widerlegt, der seine Rede beantwortet hätte.
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם |
13 Saget nur ja nicht: «Wir haben die Weisheit gefunden: Gott wird ihn schlagen, nicht ein Mensch.»
| פן-תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא-איש |
14 Er hat seine Worte nicht an mich gerichtet, so will ich ihm auch nicht antworten wie ihr.
| ולא-ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו |
15 Sie sind geschlagen, sie geben keine Antwort mehr, die Worte sind ihnen ausgegangen!
| חתו לא-ענו עוד העתיקו מהם מלים |
16 Ich habe gewartet; weil sie aber nichts sagen, weil sie dastehen und nicht mehr antworten,
| והוחלתי כי-לא ידברו כי עמדו לא-ענו עוד |
17 so will auch ich nun meinen Teil erwidern und mein Urteil abgeben, ja, auch ich;
| אענה אף-אני חלקי אחוה דעי אף-אני |
18 denn ich bin voll von Worten, und der Geist, der in mir ist, drängt mich dazu.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני |
19 Siehe, mein Leib ist wie ein Weinschlauch, der keine Öffnung hat; wie Schläuche voll Most will er bersten.
| הנה-בטני--כיין לא-יפתח כאבות חדשים יבקע |
20 Darum will ich reden, so wird es mir leichter, ich will meine Lippen auftun und antworten.
| אדברה וירוח-לי אפתח שפתי ואענה |
21 Ich will aber keine Person ansehen und keinem Menschen schmeicheln;
| אל-נא אשא פני-איש ואל-אדם לא אכנה |
22 denn ich kann nicht schmeicheln, leicht möchte mein Schöpfer mich sonst wegraffen!
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני |
