Job 20
1 Da antwortete Zophar, der Naamatiter, und sprach:
| ויען צפר הנעמתי ויאמר |
2 Darum veranlassen mich meine Gedanken zu einer Antwort, und deswegen drängt es mich [zu reden].
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי |
3 Einen Verweis, mir zur Schande, muß ich vernehmen; aber mein Geist treibt mich zu antworten um meiner Einsicht willen.
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני |
4 Weißt du nicht, daß von alters her, seit Menschen auf Erden sind,
| הזאת ידעת מני-עד מני שים אדם עלי-ארץ |
5 der Gottlosen Frohlocken kurz ist und die Freude der Frevler nur einen Augenblick währt?
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי-רגע |
6 Wenn er schon bis zum Himmel erhoben würde und sein Haupt bis an die Wolken reichte,
| אם-יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע |
7 so geht er doch, gleich seinem Kot, auf ewig unter, und die ihn gesehen, werden sagen: Wo ist er?
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו |
8 Wie ein Traum wird er verschwinden, man wird ihn nimmer finden, er vergeht wie ein Nachtgesicht.
| כחלום יעוף ולא ימצאהו וידד כחזיון לילה |
9 Das Auge, das ihn gesehen, sieht ihn nimmer wieder, und seine Stätte kennt ihn nicht mehr.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא-עוד תשורנו מקומו |
10 Seine Söhne müssen die Armen entschädigen und ihre Hände sein Vermögen wieder herausgeben.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו |
11 Seine Gebeine waren voller Jugendkraft: die liegt nun mit ihm im Staub.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על-עפר תשכב |
12 Ist das Böse noch so süß in seinem Munde, daß er es unter seiner Zunge birgt,
| אם-תמתיק בפיו רעה-- יכחידנה תחת לשנו |
13 daß er es hegt und nicht lassen kann und an seinem Gaumen festhält:
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו |
14 so verwandelt sich doch seine Speise in seinem Eingeweide und wird in seinem Innern zu Schlangengift.
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו |
15 Das verschlungene Gut muß er wieder von sich geben, Gott treibt es ihm aus dem Leibe heraus.
| חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו אל |
16 Schlangengift hat er gesaugt: darum wird ihn die Zunge der Otter töten.
| ראש-פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה |
17 Er wird seine Lust nicht sehen an den Bächen, den Strömen von Honig und von Milch.
| אל-ירא בפלגות-- נהרי נחלי דבש וחמאה |
18 Das Erworbene muß er zurückgeben, und er kann es nicht verschlingen; seines eingetauschten Gutes wird er nicht froh;
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס |
19 denn er hat Arme unterdrückt und sie liegen lassen, ein Haus beraubt, anstatt gebaut.
| כי-רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו |
20 Sein Bauch wußte nichts von Genügsamkeit; vor seiner Begehrlichkeit blieb nichts verschont.
| כי לא-ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט |
21 Nichts entging seiner Freßgier, darum wird auch sein Gut nicht beständig sein.
| אין-שריד לאכלו על-כן לא-יחיל טובו |
22 Mitten in seinem Überfluß wird ihm angst, alle Hände der Unglücklichen kommen über ihn.
| במלאות שפקו יצר לו כל-יד עמל תבאנו |
23 Es wird geschehen, während er seinen Bauch noch füllt, wird Er über ihn senden die Glut seines Zornes und wird auf ihn regnen lassen, in seine Speise hinein.
| יהי למלא בטנו--ישלח-בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו |
24 Flieht er vor der eisernen Rüstung, so wird ihn der eherne Bogen durchbohren.
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה |
25 Er zieht [daran], und der Pfeil geht aus seinem Leibe hervor, blitzend fährt er aus seiner Galle, und Todesschrecken kommen über ihn.
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים |
26 Alle Finsternis ist aufgespart für seine Schätze, ihn wird ein Feuer verzehren, das nicht ausgeblasen wird; es frißt weg, was in seinem Zelte übriggeblieben ist.
| כל-חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא-נפח ירע שריד באהלו |
27 Der Himmel wird seine Schuld offenbaren und die Erde sich wider ihn empören.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו |
28 Der Reichtum seines Hauses fährt dahin, muß zerrinnen am Tage seines Zornes.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו |
29 Das ist des gottlosen Menschen Teil von Gott, das Erbe, das Gott ihm zugesprochen hat.
| זה חלק-אדם רשע--מאלהים ונחלת אמרו מאל |
