Job 19
1 Und Hiob antwortete und sprach:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Wie lange wollt ihr doch meine Seele betrüben und mich mit euren Reden niederdrücken?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 Ihr habt mich nun zehnmal geschmäht; schämt ihr euch nicht, mich so zu mißhandeln?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 Habe ich aber gefehlt, so trifft doch wahrlich mein Vergehen mich selbst!
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 Wollt ihr aber wirklich großtun gegen mich und mir meine Schmach vorwerfen,
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 so erkennet doch, daß Gott mich gebeugt und sein Netz über mich geworfen hat.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Klage ich über Gewalttätigkeit, so erhalte ich keine Antwort, und schreie ich um Hilfe, so finde ich kein Recht.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 Undurchdringlich hat er mir den Weg verzäunt und über meine Pfade Finsternis gebreitet.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 Er hat mich meiner Herrlichkeit entkleidet und mir die Krone vom Haupte weggenommen.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 Er hat mich gänzlich niedergerissen, so daß ich vergehe, und hat meine Hoffnung entwurzelt wie einen Baum.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 Sein Zorn ist wider mich entbrannt, und er sieht mich an als seinen Feind.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 Seine Scharen rücken allzumal aus und bahnen sich einen Weg gegen mich und lagern sich um meine Hütte her.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 Meine Brüder hat er von mir verscheucht, und die mich kennen, tun fremd gegen mich.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 Meine Verwandten bleiben aus, und meine Bekannten verlassen mich.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 Meine Hausgenossen und meine Mägde halten mich für einen Fremden, sie sehen mich als einen Unbekannten an.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 Rufe ich meinen Knecht, so antwortet er mir nicht, ich muß ihn mit meinem Munde anflehen.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 Mein Atem ist meinem Weibe zuwider und mein Gestank den Söhnen meiner Mutter.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Sogar Buben verachten mich; stehe ich auf, so reden sie wider mich.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 Alle meine Vertrauten verabscheuen mich, und die ich liebte, haben sich gegen mich gewandt.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 An meiner Haut und meinem Fleisch klebt mein Gebein, und ich habe kaum noch Haut, um meine Zähne zu behalten.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Erbarmt, erbarmt euch meiner, ihr, meine Freunde, denn die Hand Gottes hat mich getroffen!
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Warum verfolgt ihr mich wie Gott und werdet nicht satt, mich zu zerfleischen?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 O daß doch meine Worte aufgezeichnet und daß sie in ein Buch eingetragen,
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 daß sie mit eisernem Griffel in Blei oder auf ewig in einen Felsen gegraben würden:
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 Ich weiß, daß mein Erlöser lebt, und er wird zuletzt über dem Staube stehen.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 Und nachdem diese meine Hülle zerbrochen ist, alsdann werde ich, von meinem Fleische los, Gott schauen.
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 Den werde ich mir ansehen, meine Augen werden ihn schauen, ohne [Ihm] fremd zu sein. Es schmachten meine Nieren in mir!
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 Denn ihr sprechet: «Wie wollen wir ihn verfolgen!» und die Wurzel der Sache sei in mir zu finden!
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 Nehmet euch in acht vor dem Schwert! denn das Schwert wird die Sünden rächen, damit ihr wisset, daß ein Gericht ist.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
