Job 10
1 Meiner Seele ekelt vor dem Leben; ich will mich meiner Klage überlassen, will reden in der Betrübnis meiner Seele.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי |
2 Ich spreche zu Gott: Verdamme mich nicht! Tue mir kund, weshalb du mich befehdest.
| אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני |
3 Dünkt es dich gut, das Werk deiner Hände zu unterdrücken und zu verwerfen, während du über den Rat der Gottlosen dein Licht leuchten lässest?
| הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת |
4 Hast du Fleischesaugen, oder siehst du, wie ein Sterblicher sieht?
| העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה |
5 Sind denn deine Tage wie Menschentage, deine Jahre den Jahren eines Mannes gleich,
| הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר |
6 daß du nach meiner Schuld forschest und nach meiner Sünde fragst,
| כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש |
7 da du doch weißt, daß ich unschuldig bin und mich niemand aus deiner Hand erretten kann?
| על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל |
8 Deine Hände haben mich gebildet und gemacht ganz und gar, und du wolltest mich nun vernichten?
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני |
9 Gedenke doch, daß du mich wie Ton gebildet hast; willst du mich wieder in Staub verwandeln?
| זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני |
10 Hast du mich nicht wie Milch hingegossen und wie Käse mich gerinnen lassen?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני |
11 Mit Haut und Fleisch hast du mich bekleidet, mit Gebeinen und Sehnen mich durchwoben.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני |
12 Leben und Gnade hast du mir geschenkt, und deine Obhut bewahrte meinen Geist.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי |
13 Und doch hegst du solches in deinem Herzen; ich weiß, daß es bei dir so beschlossen ist, daß,
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך |
14 wenn ich sündigte, du darauf achten und mich nicht lossprechen würdest von meiner Missetat!
| אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני |
15 Habe ich Übles getan, dann wehe mir! Und bin ich im Recht, so darf ich mein schmachbedecktes Haupt doch nicht erheben, sondern muß mich satt sehen an meinem Elend!
| אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי |
16 Wagt es aber, sich zu erheben, so verfolgst du mich wie ein Löwe und handelst noch unbegreiflicher mit mir;
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי |
17 du stellst neue Zeugen wider mich auf, mehrst deinen Zorn gegen mich, bietest stets frische Scharen, ja ein Heer wider mich auf!
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי |
18 Warum hast du mich aus dem Mutterleibe hervorgebracht? Wäre ich doch umgekommen, ohne daß mich ein Auge gesehen hätte!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני |
19 So würde ich sein, als wäre ich niemals gewesen, vom Mutterleibe weg ins Grab gelegt.
| כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל |
20 Ist meine Lebenszeit nicht kurz genug? Er stehe doch ab, lasse ab von mir, daß ich mich ein wenig erhole,
| הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט |
21 ehe ich dahinfahre auf Nimmerwiederkehren ins Land der Finsternis und des Todesschattens,
| בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות |
22 an den dunkeln Ort, wo Finsternis und keine Ordnung herrscht, und wo der Tag nicht heller ist als die Nacht!
| ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל |
