Psalm 78
1 Ein Lehrgedicht von Asaph. Gib acht, mein Volk, auf meine Belehrung,
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי |
2 Ich will auftun meinen Mund zur Rede in Sprüchen, will Rätsel verkünden von der Vorzeit her.
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם |
3 Was wir gehört und erfahren und unsere Väter uns erzählt haben,
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו |
4 das wollen wir ihren Kindern nicht verschweigen, sondern dem künftgen Geschlecht verkünden die Ruhmestaten des HERRN und seine Stärke und die Wunder, die er getan hat.
| לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה |
5 Denn er hat ein Zeugnis aufgerichtet in Jakob und festgestellt in Israel ein Gesetz, von dem er unsern Vätern gebot, es ihren Kindern kundzutun,
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם |
6 auf daß die Nachwelt Kenntnis davon erhielte: die Kinder, die geboren würden, sollten aufstehn und ihren Kindern davon erzählen,
| למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם |
7 daß sie auf Gott ihr Vertrauen setzten und die Taten Gottes nicht vergäßen und seine Gebote befolgten,
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו |
8 daß sie nicht wie ihre Väter würden, ein trotziges und widerspenstiges Geschlecht, ein Geschlecht mit wankelmütigem Herzen, dessen Geist sich nicht zuverlässig zu Gott hielt.
| ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו |
9 Ephraims Söhne, bogengerüstete Schützen, haben den Rücken gewandt am Tage des Kampfes.
| בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב |
10 Sie hielten den gottgestifteten Bund nicht und wollten nicht wandeln in seinem Gesetz;
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת |
11 nein, sie vergaßen seine Taten und seine Wunder, die er sie hatte sehen lassen.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם |
12 Vor ihren Vätern hatte er Wunder getan im Lande Ägypten, im Gefilde von Zoan.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען |
13 Er spaltete das Meer und ließ sie hindurchziehn und türmte die Wasser auf wie einen Wall;
| בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד |
14 er leitete sie bei Tag durch die Wolke und während der ganzen Nacht durch Feuerschein;
| וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש |
15 er spaltete Felsen in der Wüste und tränkte sie reichlich wie mit Fluten;
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה |
16 Bäche ließ er aus dem Felsen hervorgehn und Wasser gleich Strömen niederfließen.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים |
17 Dennoch fuhren sie fort, gegen ihn zu sündigen, und widerstrebten dem Höchsten in der Wüste;
| ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה |
18 ja, sie versuchten Gott in ihren Herzen, indem sie Speise verlangten für ihr Gelüst,
| וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם |
19 und redeten gegen Gott mit den Worten: »Kann Gott wohl einen Tisch in der Wüste uns decken?
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר |
20 Wohl hat er den Felsen geschlagen, daß Wasser flossen heraus und Bäche sich ergossen; doch wird er auch vermögen Brot zu geben oder Fleisch seinem Volke zu schaffen?«
| הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו |
21 Drum, als der HERR das hörte, ergrimmte er: Feuer entbrannte gegen Jakob, und Zorn stieg auf gegen Israel,
| לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל |
22 weil sie an Gott nicht glaubten und auf seine Hilfe nicht vertrauten.
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו |
23 Und doch gebot er den Wolken droben und tat die Türen des Himmels auf,
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח |
24 ließ Manna auf sie regnen zum Essen und gab ihnen himmlisches Brotkorn:
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו |
25 Engelspeise aßen sie allesamt, Reisekost sandte er ihnen zur Sättigung.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע |
26 Hinfahren ließ er den Ostwind am Himmel und führte durch seine Kraft den Südwind herbei;
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן |
27 Fleisch ließ er auf sie regnen wie Staub und beschwingte Vögel wie Meeressand;
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף |
28 mitten in ihr Lager ließ er sie fallen, rings um ihre Wohnungen her.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו |
29 Da aßen sie und wurden reichlich satt, und was sie gewünscht, gewährte er ihnen.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם |
30 Noch hatten sie ihres Gelüsts sich nicht entschlagen, noch hatten sie ihre Speise in ihrem Munde,
| לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם |
31 da stieg der Ingrimm Gottes gegen sie auf und erwürgte die kräftigen Männer unter ihnen und streckte Israels junge Mannschaft zu Boden.
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע |
32 Trotz alledem sündigten sie weiter und glaubten nicht an seine Wunder.
| בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו |
33 Drum ließ er ihre Tage vergehn wie einen Hauch und ihre Jahre in angstvoller Hast.
| ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה |
34 Wenn er sie sterben ließ, dann fragten sie nach ihm und kehrten um und suchten Gott eifrig
| אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל |
35 und dachten daran, daß Gott ihr Fels sei und Gott, der Höchste, ihr Erlöser.
| ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם |
36 Doch sie heuchelten ihm mit ihrem Munde und belogen ihn mit ihrer Zunge;
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו |
37 denn ihr Herz hing nicht fest an ihm, und sie hielten nicht treu an seinem Bunde.
| ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו |
38 Doch er war barmherzig, vergab die Schuld und vertilgte sie nicht, nein, immer wieder hielt er seinen Zorn zurück und ließ nicht seinen ganzen Grimm erwachen;
| והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו |
39 denn er dachte daran, daß Fleisch sie waren, ein Windhauch, der hinfährt und nicht wiederkehrt.
| ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב |
40 Wie oft widerstrebten sie ihm in der Wüste, kränkten sie ihn in der Öde!
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון |
41 Und immer aufs neue versuchten sie Gott und betrübten den Heiligen Israels.
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו |
42 Sie dachten nicht mehr an seine starke Hand, an den Tag, wo er sie vom Bedränger erlöste,
| לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר |
43 als er seine Zeichen in Ägypten tat, seine Wunder im Gefilde von Zoan.
| אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען |
44 Er verwandelte dort in Blut ihre Ströme, so daß man ihr fließendes Wasser nicht trinken konnte;
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון |
45 er sandte unter sie Ungeziefer, das sie fraß, und Frösche, die ihnen Verderben brachten;
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם |
46 er gab ihre Ernte den Freßgrillen preis und die Frucht ihrer Arbeit den Heuschrecken;
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה |
47 er zerschlug ihre Reben mit Hagel, ihre Maulbeerfeigenbäume mit Schloßen;
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל |
48 er gab ihr Vieh dem Hagel preis und ihren Besitz den Blitzen;
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים |
49 er sandte gegen sie seines Zornes Glut, Wut und Grimm und Drangsal: eine Schar von Unglücksengeln;
| ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים |
50 er ließ seinem Ingrimm freien Lauf, entzog ihre Seele nicht dem Tode, überließ vielmehr ihr Leben der Pest;
| יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר |
51 er ließ alle Erstgeburt in Ägypten sterben, der Manneskraft Erstlinge in den Zelten Hams.
| ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם |
52 Dann ließ er sein Volk ausziehn wie Schafe und leitete sie in der Wüste wie eine Herde
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר |
53 und führte sie sicher, so daß sie nicht bangten; ihre Feinde aber bedeckte das Meer.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים |
54 So brachte er sie nach seinem heiligen Gebiet, in das Bergland, das er mit seiner Rechten erworben,
| ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו |
55 und vertrieb vor ihnen her die Völker, verloste ihr Gebiet als erblichen Besitz und ließ in ihren Zelten die Stämme Israels wohnen.
| ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל |
56 Doch sie versuchten und reizten Gott, den Höchsten, und hielten sich nicht an seine Gebote,
| וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו |
57 sondern fielen ab und handelten treulos, ihren Vätern gleich; sie versagten wie ein trüglicher Bogen
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה |
58 und erbitterten ihn durch ihren Höhendienst und reizten ihn zum Eifer durch ihre Götzenbilder.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו |
59 Als Gott es vernahm, ergrimmte er und verwarf Israel ganz und gar:
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל |
60 er gab seine Wohnung in Silo auf, das Zelt, das er aufgeschlagen unter den Menschen;
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם |
61 er ließ seine Macht in Gefangenschaft fallen und seine Zier in die Hand des Feindes;
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר |
62 er gab sein Volk dem Schwerte preis und war entrüstet über sein Erbteil;
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר |
63 seine jungen Männer fraß das Feuer, und seine Jungfraun blieben ohne Brautlied;
| בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו |
64 seine Priester fielen durchs Schwert, und seine Witwen konnten keine Totenklage halten.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה |
65 Da erwachte der Allherr wie ein Schlafender, wie ein vom Wein übermannter Kriegsheld;
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין |
66 er schlug seine Feinde von hinten und gab sie ewiger Schande preis.
| ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו |
67 Auch verwarf er das Zelt Josephs und erwählte nicht den Stamm Ephraim,
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר |
68 sondern erwählte den Stamm Juda, den Berg Zion, den er liebgewonnen;
| ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב |
69 und er baute den ragenden Bergen gleich sein Heiligtum, fest wie die Erde, die er auf ewig gegründet.
| ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם |
70 Dann erwählte er David, seinen Knecht, den er wegnahm von den Hürden des Kleinviehs;
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן |
71 von den Mutterschafen holte er ihn, daß er Jakob weide, sein Volk, und Israel, seinen Erbbesitz.
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו |
72 Der weidete sie mit redlichem Herzen und leitete sie mit kundiger Hand.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם |
