Psalm 137

1 An Babels Strömen, da saßen wir und weinten, wenn Zions wir gedachten;

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 an die Weiden, die dort stehen, hängten wir unsre Harfen;

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 denn Lieder verlangten von uns dort unsre Zwingherrn, und unsre Peiniger hießen uns fröhlich sein: »Singt uns eins von euren Zionsliedern!«

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Wie sollten wir singen die Lieder des HERRN auf fremdem Boden?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Vergesse ich dich, Jerusalem, so verdorre mir die rechte Hand!

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Die Zunge bleibe mir am Gaumen kleben, wenn ich deiner nicht eingedenk bleibe, wenn ich Jerusalem nicht stelle über alles, was mir Freude macht!

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Gedenke, HERR, den Söhnen Edoms den Unglückstag Jerusalems, wie sie riefen: »Reißt nieder, reißt nieder bis auf den Grund in ihm!«

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Bewohnerschaft Babels, Verwüsterin! Heil dem, der dir vergilt dasselbe, was du an uns verübt!

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Heil dem, der deine Kindlein packt und am Felsen sie zerschmettert!

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃