Psalm 104
1 Lobe den HERRN, meine Seele! O HERR, mein Gott, wie bist du so groß! In Erhabenheit und Pracht bist du gekleidet,
| ברכי נפשי את יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת׃ |
2 du, der in Licht sich hüllt wie in ein Gewand, der den Himmel ausspannt wie ein Zeltdach,
| עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה׃ |
3 der die Balken seines Palastes im Wasser festlegt, der Wolken macht zu seinem Wagen, einherfährt auf den Flügeln des Windes;
| המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח׃ |
4 der Winde zu seinen Boten bestellt, zu seinen Dienern lohendes Feuer.
| עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃ |
5 Er hat die Erde gegründet auf ihre Pfeiler, so daß sie in alle Ewigkeit nicht wankt.
| יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד׃ |
6 Mit der Urflut gleich einem Kleide bedecktest du sie: bis über die Berge standen die Wasser;
| תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים׃ |
7 doch vor deinem Schelten flohen sie, vor der Stimme deines Donners wichen sie angstvoll zurück.
| מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון׃ |
8 Da stiegen die Berge empor, und die Täler senkten sich an den Ort, den du ihnen verordnet.
| יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם׃ |
9 Eine Grenze hast du gesetzt, die sie nicht überschreiten: sie dürfen die Erde nicht nochmals bedecken.
| גבול שמת בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ׃ |
10 Quellen läßt er den Bächen zugehn: zwischen den Bergen rieseln sie dahin;
| המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון׃ |
11 sie tränken alles Getier des Feldes, die Wildesel löschen ihren Durst;
| ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם׃ |
12 an ihnen wohnen die Vögel des Himmels, lassen ihr Lied aus den Zweigen erschallen.
| עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול׃ |
13 Er tränkt die Berge aus seinem Himmelspalast: vom Segen deines Schaffens wird die Erde satt.
| משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ׃ |
14 Gras läßt er sprossen für das Vieh und Pflanzen für den Bedarf der Menschen, um Brotkorn aus der Erde hervorgehn zu lassen und Wein, der des Menschen Herz erfreut;
| מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן הארץ׃ |
15 um jedes Antlitz erglänzen zu lassen vom Öl und durch Brot das Herz des Menschen zu stärken.
| ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד׃ |
16 Es trinken sich satt die Bäume des HERRN, die Zedern des Libanons, die er gepflanzt,
| ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע׃ |
17 woselbst die Vögel ihre Nester bauen, der Storch, der Zypressen zur Wohnung wählt.
| אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה׃ |
18 Die hohen Berge gehören den Gemsen, die Felsen sind der Klippdachse Zuflucht.
| הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים׃ |
19 Er hat den Mond gemacht zur Bestimmung der Zeiten, die Sonne, die ihren Niedergang kennt.
| עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו׃ |
20 Läßt du Finsternis entstehn, so wird es Nacht, da regt sich alles Getier des Waldes:
| תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער׃ |
21 die jungen Löwen brüllen nach Raub, indem sie von Gott ihre Nahrung fordern.
| הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם׃ |
22 Geht die Sonne auf, so ziehn sie sich zurück und kauern in ihren Höhlen;
| תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון׃ |
23 dann geht der Mensch hinaus an seine Arbeit und an sein Tagwerk bis zum Abend.
| יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב׃ |
24 Wie sind deiner Werke so viele, o HERR! Du hast sie alle mit Weisheit geschaffen, voll ist die Erde von deinen Geschöpfen.
| מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך׃ |
25 Da ist das Meer, so groß und weit nach allen Seiten: drin wimmelt es ohne Zahl von Tieren klein und groß.
| זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדלות׃ |
26 Dort fahren die Schiffe einher; da ist der Walfisch, den du geschaffen, darin sich zu tummeln.
| שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו׃ |
27 Sie alle schauen aus zu dir hin, daß du Speise ihnen gebest zu seiner Zeit;
| כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו׃ |
28 gibst du sie ihnen, so lesen sie auf; tust deine Hand du auf, so werden sie satt des Guten;
| תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב׃ |
29 doch verbirgst du dein Angesicht, so befällt sie Schrecken; nimmst du weg ihren Odem, so sterben sie und kehren zurück zum Staub, woher sie gekommen.
| תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃ |
30 Läßt du ausgehn deinen Odem, so werden sie geschaffen, und so erneust du das Antlitz der Erde.
| תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׃ |
31 Ewig bleibe die Ehre des HERRN bestehn, es freue der HERR sich seiner Werke!
| יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו׃ |
32 Blickt er die Erde an, so erbebt sie; rührt er die Berge an, so stehn sie in Rauch.
| המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו׃ |
33 Singen will ich dem HERRN mein Leben lang, will spielen meinem Gott, solange ich bin.
| אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי׃ |
34 Möge mein Sinnen ihm wohlgefällig sein: ich will meine Freude haben am HERRN!
| יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה׃ |
35 Möchten die Sünder verschwinden vom Erdboden und die Gottlosen nicht mehr sein! – Lobe den HERRN, meine Seele! Halleluja!
| יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללו יה׃ |
