Job 6
1 Da antwortete Hiob folgendermaßen:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 »Ach, würde doch mein Unmut genau gewogen und legte man mein Unglück zugleich auf die Waage!
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ |
3 Denn dann würde es schwerer erfunden werden als der Sand am Meere; darum ist meine Rede irre gegangen.
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ |
4 Denn die Pfeile des Allmächtigen stecken in mir, deren brennendes Gift mein Geist in sich einsaugt: Gottes Schrecknisse stellen sich in Schlachtordnung gegen mich auf.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ |
5 Schreit etwa ein Wildesel auf grasiger Weide? Oder brüllt ein Rind bei seinem Futterkorn?
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ |
6 Genießt man fade Speisen ohne Salz? Oder ist Wohlgeschmack im Schleim des Eidotters?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ |
7 Meine Seele sträubt sich dagegen, solche Sachen anzurühren, und ihnen gleicht die Ekelhaftigkeit meiner Speise.«
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ |
8 »O daß doch meine Bitte erfüllt würde und Gott mir meine Hoffnung gewährte!
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ |
9 Gefiele es doch Gott, mich zu zermalmen! Streckte er doch seine Hand aus und schnitte meinen Lebensfaden ab!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ |
10 So würde doch das noch ein Trost für mich sein – ja aufhüpfen wollte ich trotz des schonungslosen Schmerzes –, daß ich die Gebote des Heiligen nie verleugnet habe.
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ |
11 Wie groß ist denn meine Kraft noch, daß ich ausharren könnte? Und welcher Ausgang wartet meiner, daß ich mich noch gedulden sollte?
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ |
12 Ist meine Kraft etwa hart wie die Kraft der Steine oder mein Leib aus Erz gegossen?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ |
13 Ach, bin ich nicht ganz und gar hilflos? Und ist mir nicht alles entrissen, worauf ich mich stützen könnte?«
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ |
14 »Dem Verzweifelnden gebührt Liebe von seinem Nächsten, selbst wenn er die Furcht vor dem Allmächtigen preisgibt.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ |
15 Meine Freunde aber haben sich treulos bewiesen wie ein Wildbach, wie die Rinnsale von Wildbächen, die (in der Regenzeit) überströmen,
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ |
16 die trübe vom Eiswasser dahinfließen, wenn der (geschmolzene) Schnee sich in ihnen birgt;
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ |
17 doch zur Zeit, wo die Sonnenglut sie trifft, versiegen sie: wenn es heiß wird, sind sie spurlos verschwunden.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ |
18 Da schlängeln sich die Pfade ihres Laufes, verdunsten in die leere Luft und verlieren sich.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ |
19 Die Handelszüge von Thema schauen nach ihnen aus, die Wanderzüge der Sabäer setzen ihre Hoffnung auf sie,
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ |
20 werden jedoch in ihrem Vertrauen betrogen: sie kommen hin und sehen sich getäuscht.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ |
21 So seid auch ihr jetzt ein Nichts für mich geworden: ihr seht das Schreckliche und seid fassungslos!
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ |
22 Habe ich etwa gebeten: ›Gebt mir etwas und macht mir ein Geschenk von eurem Vermögen;
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ |
23 rettet mich aus der Hand meines Bedrängers und kauft mich los aus der Gewalt unbarmherziger Gläubiger‹?«
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ |
24 »Belehrt mich, so will ich schweigen, und macht mir klar, worin ich mich verfehlt habe!
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ |
25 Wie eindringlich sind Worte der Wahrheit! Aber was beweist der Tadel, den ihr aussprecht?
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ |
26 Beabsichtigt ihr, Worte von mir richtigzustellen? Für den Wind sind ja doch die Worte eines Verzweifelnden!
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ |
27 Sogar über ein Waisenkind würdet ihr das Los werfen und euren eigenen Freund verschachern!
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ |
28 Nun aber – versteht euch doch dazu, mich anzublicken: ich werde euch doch wahrlich nicht ins Angesicht belügen!
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ |
29 O kehrt euch her zu mir: tut mir nicht unrecht! Nein, kehrt euch her zu mir; noch steht das Recht in dieser Sache auf meiner Seite!
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ |
30 Entsteht denn durch meine Zunge Unrecht? Oder fehlt mir das Vermögen, Unglücksschläge zu unterscheiden?«
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ |
