Job 4

1 Da hob Eliphas von Theman an und sagte:

ויען אליפז התימני ויאמר׃

2 »Wird es dich verdrießen, wenn man ein Wort an dich zu richten wagt? Doch wer vermöchte die Worte zurückzuhalten?

הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃

3 Hast du doch selbst vielen (Leidenden) Mut zugesprochen und erschlaffte Hände gestärkt;

הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃

4 manchen Wankenden haben deine Worte aufrecht gehalten, und niedersinkenden Knien hast du neue Kraft verliehen.

כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃

5 Nun aber, da die Reihe an dich gekommen, bist du verzagt; nun es dich selbst trifft, verlierst du den Halt!«

כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃

6 »Ist deine Gottesfurcht nicht deine Zuversicht und dein unsträflicher Wandel deine Hoffnung?

הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃

7 Bedenke doch: Wo ist je ein Unschuldiger zugrunde gegangen, und wo sind Rechtschaffene vernichtet worden?

זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃

8 Soweit meine Erfahrung reicht: die Unheil gepflügt und Frevel gesät hatten, die haben es auch geerntet.

כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃

9 Durch Gottes Odem kommen sie um, und durch den Hauch seines Zornes vergehen sie.

מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

10 Des Löwen Gebrüll und die Stimme des Leuen (sind verstummt), und den jungen Löwen sind die Zähne ausgebrochen;

שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃

11 da kommt auch ein Löwe um aus Mangel an Raub, und die Jungen der Löwin müssen sich zerstreuen.«

ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃

12 »Zu mir ist aber ein Wort verstohlen gedrungen, und mein Ohr hat einen flüsternden Laut davon vernommen

ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃

13 beim Spiel der durch Traumbilder erregten Gedanken, in der Zeit, wo tiefer Schlaf sich auf die Menschen senkt:

בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

14 ein Grauen überfiel mich und ein Zittern, durch alle meine Gebeine ging ein Schauder;

פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃

15 ein Lufthauch strich leise an meinem Antlitz vorüber; es sträubte sich mir das Haar am Leibe empor!

ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃

16 Da stand – ihr Aussehen konnte ich nicht erkennen – eine Gestalt vor meinen Augen, und eine Stimme hörte ich flüstern:

יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃

17 ›Kann wohl ein Mensch gerecht vor Gott sein oder ein Sterblicher rein vor seinem Schöpfer?

האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃

18 Bedenke: seinen Dienern kann er nicht trauen, und seinen Engeln legt er Mängel zur Last:

הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃

19 wieviel mehr denen, die Lehmhütten bewohnen, deren Grundbau im Staube liegt! Sie werden zerdrückt, als wären sie Motten;

אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

20 vom Morgen bis zum Abend werden sie zerschmettert; unbeachtet vergehen sie auf ewig.

מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃

21 Nicht wahr, so ist es: wird das Haltseil ihres Zeltes bei ihnen ausgerissen, so sterben sie und wissen nicht wie.‹«

הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃