Job 21
1 Darauf antwortete Hiob folgendermaßen:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 »Hört, o höret an, was ich zu sagen habe! Das soll mir eure Tröstungen ersetzen!
| שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃ |
3 Erlaubt mir, daß ich rede, und nachdem ich gesprochen habe, magst du es bespötteln!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ |
4 Richtet sich meine Klage etwa gegen Menschen? Oder warum sollte ich nicht ungeduldig werden?
| האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃ |
5 Wendet euch her zu mir, so werdet ihr euch entsetzen und euch die Hand auf den Mund legen!
| פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃ |
6 Wenn ich bloß daran denke, gerate ich in Bestürzung, und ein Schauder überläuft meinen Leib!«
| ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ |
7 »Warum bleiben die Frevler am Leben, werden alt, nehmen sogar an Kraft zu?
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃ |
8 Ihr Nachwuchs steht bei fester Gesundheit vor ihnen, ja neben ihnen, und deren Sprößlinge vor ihren Augen.
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ |
9 Ihre Häuser stehen ungefährdet da, ohne Furcht vor Schrecknis, und Gottes Zuchtrute fährt nicht auf sie nieder.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ |
10 Sein Stier belegt und befruchtet sicher, seine Kuh kalbt leicht und tut keine Fehlgeburt.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ |
11 Ihre Buben lassen sie wie eine Herde Lämmer ausziehen, und ihre kleineren Kinder hüpfen tanzend umher;
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ |
12 sie singen laut zur Pauke und Zither und sind vergnügt beim Klang der Schalmei.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ |
| יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃ (Sheol h7585) |
14 Und doch haben sie zu Gott gesagt: ›Bleibe fern von uns; denn nach der Erkenntnis deiner Wege tragen wir kein Verlangen.
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ |
15 Was ist der Allmächtige, daß wir ihm dienen sollten? Und könnte es uns nützen, daß wir ihn mit Bitten angehen?‹«
| מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃ |
16 »Seht, ihr Wohlergehen liegt allerdings nicht in ihrer Hand – die Denkweise der Frevler steht mir fern! –,
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ |
17 aber wie oft kommt es denn vor, daß die Leuchte der Frevler erlischt und ihr Verderben über sie hereinbricht? Daß Gott ihnen die Lose gemäß seinem Zorn zuteilt?
| כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ |
18 Daß es ihnen ergeht wie dem Strohhalm vor dem Wind und wie der Spreu, die der Sturm entführt hat?
| יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃ |
19 ›Gott spart‹, sagt ihr, ›sein Unheil für die Kinder des Frevlers auf‹ – doch ihm selber sollte er vergelten, daß er es fühlte!
| אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ |
20 Sehen müßten seine eigenen Augen das Verderben, und er selbst sollte von der Zornglut des Allmächtigen trinken!
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃ |
21 Denn was wird er sich noch um seine Familie nach seinem Tode kümmern, nachdem die Zahl seiner Monde abgeschnitten ist?
| כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ |
22 Doch – darf man Gott Erkenntnis lehren, ihn, der die himmlischen (Geister) richtet?
| הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃ |
23 Der eine stirbt im Vollbesitz des Glücks, ganz sorgenfrei und in Ruhe:
| זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ |
24 seine Kufen sind mit Milch gefüllt, und so ist das Mark in seinen Knochen wohlversorgt;
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ |
25 der andere aber stirbt in bitterem Herzeleid, ohne je vom Glück etwas geschmeckt zu haben:
| וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃ |
26 gleicherweise liegen sie in der Erde, und Gewürm legt sich als Decke über beide.«
| יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ |
27 »Seht, ich kenne eure Gedanken wohl und die Anschläge, mit denen ihr mir Gewalt antut.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ |
28 Wenn ihr sagt: ›Wo ist das Haus des Gewaltmenschen geblieben und wo das Zelt, in welchem die Frevler wohnten?‹ –
| כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃ |
29 habt ihr euch denn noch nie bei den weitgereisten Leuten erkundigt, deren beweiskräftige Aussagen ihr doch nicht verwerfen könnt:
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ |
30 daß am Unglückstage der Böse verschont bleibt und am Tage des (göttlichen) Zorngerichts heil davonkommt?
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ |
31 Wer hält ihm auch nur seinen Lebenswandel unverhohlen vor? Und hat er etwas verübt, wer vergilt es ihm?
| מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃ |
32 Nein, man gibt ihm noch das feierliche Geleit zur Gräberstätte und hält über seinem Grabhügel noch Wache.
| והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃ |
33 Sanft liegen auf ihm die Schollen des Tales, und hinter ihm her zieht alle Welt, wie Unzählige ihm vorangegangen sind.
| מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ |
34 Wie mögt ihr mir da so nichtigen Trost bieten? Und eure Entgegnungen – von denen bleibt nur Treubruch übrig!«
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃ |
